נוכחות מהי?

האם נוכחות היא אחת? האם יש לה היבטים שונים? האם אני  מזמין/נה נוכחות שונה במצבים שונים?

צוות מקום לרוח נפגש כדי לחקור ולהעמיק את הידע בנושא נוכחות. הצוות מונה 13 חברים, צוות רב מקצועי מטפלות ומטפלים, מורות ומורים, מנחות ומנחים, כלם באים מהתפיסה ההוליסטית, אחדות הגוף, הנפש והרוח.
הידע של חברי הקבוצה בא ממקורות מגוונים מהיהדות, בודהיזם, תרגול מדיטציה, שיטות טיפול שונות: רפלקסולוגיה, שיאצו, טיפול אנרגטי, תקשור, יוגה, צ’י קונג, נטורופתיה. הידע  עבר לישה, בחינה מחדש.

שאלות מהות נשאלו הנחות הושמו ונשללו, הגיגנו הועלו כאן:
אם נתבונן בשפה הרי המילה העברית נוכח מכילה בתוכה את המילים כוח, נח, להיווכח, להיות נוכח זה לנוח בתוך הכוח שלך ולהיווכח בו, המילה נוכח מייצגת גם את גוף ראשון הווה כלומר יש במילה את מימד הזמן. באנגלית נוכחות זה Being Present יש בבטוי גם הוויה, להיות,  וגם זמן הווה.
תחילה נפתחה ההבחנה המקובלת הוויה – עשייה (doing-being) , האם עשיה בהכרח מנותקת מהוויה או יש הוויה בתוך העשיה. כיוון שכולנו אנשי עשיה בתחומינו, מורים, מנחים, מטפלים, הרי הבחנה זו לא בהכרח תופסת במקומותינו. האם הווייתי עם עצמי במצב מדיטציה, שונה בהכרח מהווייתי עם מטופל/ת,  תלמיד/ה, משתתף/פת בקבוצה, ואם כן במה? האם יש הפרדה בין נוכחות לבין מה שיש?

כל חברי הצוות מתרגלים עם עצמם מדיטציה מסוגים שונים, נוכחות במדיטציה היא נוכחות של איחוד, הוויה שלימה, גוף נפש רוח, תחושות, חושים, רגשות, מחשבות, כל הרבדים נמצאים באותו מקום בזמן הווה. חווית אחדות בדומה לפסוק ט’ בספר זכריה פרק יד’  “ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד”.
האם בנוכחות כזו יש מקום לאחר, לטפל , ללמד? האם זה המקום שבו הזולת ואני נפגשים באחדות ולכן תחושותיו , חוויותיו, רגשותיו, מחשבותיו מהדהדות דרכי?

כיווני מחשבה:
נוכחות- מצב של שליטה והרפיה בו זמנית. שליטה על התודעה והרפיה מכל דבר אחר.
נוכחות היא התמסרות מלאה לכל מה שפוגש אותי, לכל מה שיש ברגע זה, ואפשר לראות זאת בשדות רבים:
נוכחות בגוף- לגור בתוך גופי עם חיבור לאדמה, המחשבות והרגשות גורמות לי להנתק, לרחף, האנרגיה עולה למעלה. כאשר מורידים את הנוכחות לגוף חווים את האחדות. חזק בעיקר ביוגה, בצ’י קונג, ובמדיטציה, אך כדי לחוש בזה אנו זקוקים לתרגול יומי.
נוכחות בזמן- להיות כאן ועכשיו, עם מה שיש. לא לברוח לעבר, לא לתכנן את העתיד, להמנע מתסריטים, להיות בהווה.
נוכחות במצב- נוכחות בכל מצב באשר הוא. כאשר אני מוטרד, אני נוכח במוטרדות, ער לתסמיניה, פיזור הדעת, נשימה שטוחה, מחשבות מתרוצצות, להיות בזה, להוות בתוך המצב כפי שהוא, לקבל אותו, זה מה שיש כרגע.
נוכחות בנשימה- תשומת לב מלאה לנשימה, לשאיפה, לנשיפה ולמה שאלו מולידות בתוכי, בגוף, בנפש, ברוח, לחוות את תנועת החיים.
נוכחות בעדות- הפניה של תשומת לב מתבוננת וקשובה, התבוננות על המכלול ועל הפרטים בו זמנית, ראיית התמונה הרחבה, ללא פחד. לדעת ברגע משבר שיש בתוכי גם יסוד יציב, איתן, שיכול לעבור את הסערה, המשבר, שאני נמצא בו ברגע זה.
נוכחות במרכז- המרכז הפיזי עמוד השדרה, המחבר בין שמים לארץ, כשהאדם בתווך , חויה של מרכז משמעותי ונוכח, יציב ואיתן, נותנת תחושה של שקט ועצמה.
נוכחות בתודעה- ריכוז גבוה, דיוק, תודעה לא נודדת, תודעה ריקה ממחשבות ופנויה לרווח, לחדירה לעומק, כמו קרן לייזר.
נוכחות ברגשות- מה שמביא אותנו לנוכחות הוא הרגשות, וההתבוננות אל מה שמעבר להם. בעת עוצמה רגשית כמו כעס, עלבון, קיימת הנוכחות האמיתית, בלי להיות ברגש לא נפגוש את האוצר אשר בעומק הים. הנוכחות המלאה הינה הרמונית, מקבלת את כל מה שיש, כל הכלים מתנגנים יחד ויוצרים את ההרמוניה. כשאני בסערת רגשות אני מרגישה את הנפרדות, מוקפת חומה, פחדים, אז איני בנוכחות, אני נסחפת . אם אני חייה עם האלוהים בתוכי זו נוכחות של עוצמה, ללא פחד של כיליון והכחדה. למרות הרגשות הסוערים אני איתנה. ההרמוניה מכילה בתוכה גם את הצרימה, אין חירות ללא העדרה, אין שמחה ללא עצב, השלם מכיל את שני ההפכים, וכל אחד מההפכים מכיל את ההופכי.
יש עומקים שונים של נוכחות,  ניתן להביא נוכחות לפעולות הכי יומיומיות, כמו שטיפת כלים, דיבור בטלפון, נוכחות באכילה, פתיחת כל החושים למפגש עם האוכל, בתשומת לב לכל הרכיבים, צבע, צורה, טמפרטורה, ריח, מגע, מרקם, טעם- אכילה איטית, בשתיקה מאפשרת לנו לחוש את איכויות האוכל ומקורותיו. תהליך הנוכחות הינו תהליך מתפתח, אין בו נקודה, זהו מסע של תרגול והעמקה, וככל שנתרגל יותר הפירות יהיו טעימים יותר.

בתרגול גופני עם תשומת לב, כמו: יוגה , צ’י קונג, פלדנקרייז, התרגול הינו פיזי, מנטלי ונפשי, הנוכחות היא לגמרי בגוף. ההנחה שהגוף משפיע על המכלול ומושפע ממנו. חוויות העבר, הרגשות, מטביעים את חותמם בגוף. עבודת הגוף מנכיחה אותו בכאן ועכשיו ומסייעת לשחרר הטבעות. נוכחות בגוף מסייעת להתמרכז ולהרגע.

נוכחות עם האחר

נוכחות שונה מאגו, אגו זו קליפה,זה מצב נרכש. נוכחות הינה חיבור למהות,  לנוכחות יש דרגות שונות, עומקים שונים. יש בה יסוד חזק של קבלה לא שיפוטית של היש כמות שהוא.
דוגמאות:
כשאני נוכחת כמטפלת בשיאצו, את תחילת הטיפול אני פותחת בהקשבה מלאה, בעזרתה אני מאבחנת ומרגישה את מצב המטופל/ת. אז, אני מזמנת לנוכחות בתוכי את היסוד לו זקוק/ה המטופל/ת. מצב זה דורש הקשבה ריקה, שליטה ודיוק בטיפול. אני משלימה את החסר באיזון של יין ויאנג. השלימות הזו מכילה את ההבנה שאין חסר בלי שלם, ואין שלם בלי חסר, בדיוק כמו סמל הטאי צ’י.

כמטפלת באנרגיה אני מביאה בנוכחות שלי חיבור  גבוה ממני ומהמטופל/ת, חיבור של נשמות, המכיל את שנינו, התשובות שאני מקבלת בטיפול הן משדה אחר. מנסה לבוא נקיה, לא יודעת, מפתיעה את עצמי והמטופל/ת.
לא פעם מטופלים מגיעים אלינו עם קשיי תקשורת, קושי בקשר עם הקרובים ביותר, בן/בת זוג, ילדים, הורים. אחד הכלים החשובים שאני מעניקה למטופלי הוא תרגול הנוכחות.
כדי ליצור תקשורת מיטבית צריך להקשיב ממקום פתוח, בלי שיפוטיות, בלי לדעת, בלי מחשבות, פרשנויות, ציפיות קודמות. עלי  לחרוש את שדה התודעה שלי כך שיהיה פנוי להקשיב ואז אני יכולה לקלוט את מה שנאמר במילים ומעבר למילים.

zenbook

תמונה מתוך הספר: Zen Gardens , Tom Wright , Mizuno Katshiko, Suiko Books 1996

תנאים להעמקת הנוכחות:

  • קצב- איטי, או אף עצירה, במרוץ החיים קשה להיות נוכח.
  • שקט-  בתודעה, בלי להסחף אחר רעשים פנימיים וחיצוניים.
  • תרגול – על מנת להפיק את הפירות צריך לתרגל.
  • הקשבה עמוקה – לעצמי, לאחר.
  • קבלה- לקבל את מה שיש בדיוק כמות שהוא. אי שיפוטיות, לא לדעת מה נכון.
  • רעננות- לפגוש את המציאות כאילו זו לי הפעם הראשונה.

מה מאפשרת נוכחות, למה זה טוב?

נוכחות נותנת חיבור לחיים.
ריכוז- אני כולי במה שאני עושה כרגע.
רגיעה- התודעה נמצאת בכאן ועכשיו, מעניק רגיעה ועוצמה.
קבלה עצמית- אני כמו שאני וככה זה טוב, ומתוך הקבלה העצמית נולדים השינויים.
תפיסת האחדות- חיבור למשהו גבוה, גדול ממני- אין נפרדות, אין חומה, יש עצמה, מצב של ערות, פתיחת הלב וחיבור לנשגב, לאינטואיציה, לעין השלישית.
מרחב של בחירה- הנוכחות המלאה פותחת מרחב של בחירה, מאפשרת התבוננות על הדפוסים ושחרור מהם.
קבלת האחר – הנוכחות מאפשרת לראות את האחר כמו שהוא, מתוך התנאים והנסיבות ולקבל ללא שיפוט כל אדם, למרות מעשיו. לא את המעשים, אלא את האדם.