על הקשר בין: יציאת מצרים, המסע במדבר, והקורס להכשרת מטפלים של “דרך הגוף- המסע פנימה” / שלומית עצמון

פסח עומד בפתח ומזמין כל אדם “לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצריים”, ואני נתקלתי בפתגם למקרר: ” אלוהים שמור אותי מעצמי, עם השאר אסתדר בקלות”..

אז מה זו מצריים שלי? ממה כדאי כ”כ שאשמר ושאצא כבר?

כשאני, כמטפלת, נפגשת עם אנשים דרך הגוף שלהם, מתגלים לנו,  הרגשות והחוויות ששמורים בזיכרון של הגוף. מדהים להיווכח עם כל אדם מחדש עד כמה המציאות החיצונית מותאמת כמו כפפה לאוסף החוויות הפנימיות האלה.  אם, לדוגמא, מתחת למועקה בחזה – מתחבא  מאבק בין רצון “להיות בסדר” ורצון למרוד, ובתוך הקונסטלציה הזו האדם יכול לבטא התנגדות רק דרך יצירת מרחק מאחרים, האדם יפגוש עולם מנוכר ומרוחק מרגע שיוצרו חילוקי דעות בינו לבין מישהו בסביבתו.
אם חוויית חוסר אמון נמצאת שם, זה העולם שהוא יפגוש גם בחוץ ,  זה יחזק לו שוב ושוב את אותה מסקנה.

לא תמיד יש לנו האפשרות לבחור לעצמנו את סיטואציות החיים שלנו, אבל שחרור מהעבדות לחוויות העבר: -לדרך החינוך שלנו, -לתפקיד הקבוע שאני לוקחת בסיטואציות מסוימות, -לאופן הקבוע בו אני חווה את מה שקורה לי, ולתוצאה הקבועה  שיוצאת בהכרח מכל ה”קבועים” האחרים- את אלו אני יכולה לבחור לחלוטין, ובכל רגע מחדש. אני יכולה ליצור מתוך בחירה זו חוויות חיים שונה לחלוטין, אפילו מאותה סיטואציה.

ועוד דבר: מדהים ללמוד מהכתובים מה היה הדבר הכי קשה לבני ישראל העבדים שרק יצאו לחופשי- הם קיבלו הכל בדרך: אוכל, מים, עמוד ענן ואש שהראו להם את הדרך, אבל מעניין מול מה הם נבהלים ומוכנים לזרוק את כל החופש החדש ולחזור לסיר הבשר המעופש שנשאר להם במצריים… ו”מתים מפחד” לטעום את המן הטעים והחדש רק כי כל אפשרות חדשה נחווית כמסוכנת על ידי העבד.  זהו הפחד מהחדש והלא ידוע…

העבודה דרך הגוף חושפת לנו בצורה מאוד מאוד מדוייקת את העבדויות שלנו- את המקומות המדוייקים שבהם אנחנו הולכים באופן אוטומטי אחרי ההרגלים והתגובות הישנים והמוכרים, לא כי הם הכי טובים עבורנו מאיזה שהוא אופן, אלא כי אין לנו את החופש לראות עוד אפשרויות ולבחור.

המטרה שלנו בתוך כל התהליך הזה היא להרוויח את החופש- חופש הבחירה.  והאתגר – לעבוד אחרת עם הפחד מהלא ידוע

מזמינה את מי שרוצה לעזוב את העבדות לחוויות וזכרונות קשים מהעבר, ולאפשר לעצמו לצאת למציאות חדשה,   לנצל את ההזמנה של פסח, ולבוא ללמוד לעשות את זה – דרך הגוף.

אבל אם הדבר שמרגש אותך,  נוגע בך, או מרגיש כמו קריאה פנימית  הוא לא רק לעבור את הדרך האישית שלך ולהמשיך הלאה, אלא לחיות במרחב הקסום הזה בו נערך השינוי, לשהות, לחיות , ללוות אנשים ברגע הגילוי של העבדות הכי גדולה שלהם, שהיא תמיד סמויה מן העיין, לפגוש את הדינאמיקה שמחזיקה אותם עדיין עבדים, וללוות אותם – דוחף, חושף ,תומך  במעבר ים סוף, וביציאה המרגשת  למדבר חוסר הוודאות שנוצר כשמתאפשרת בחירה אמיתית.    בקיצור- לשהות במרחב הזה של המעבר מעבדות לחירות, ויציאה למדבר,
אם זה המקום/ המרחב שקורא לך, ואתה ממש רוצה להיות נרגש, משתאה, מגלה.. גם אחרי שנות עבודה ארוכות- המודעה הבאה היא בשבילך!!!!!