נוכחות ברגע ההווה – לשם מה? מאת מאיה קרני

נוכחות בהווה מאיה תמונה

התורות הרוחניות, ממזרח ומערב, מכוונות אותנו אל נוכחות ברגע ההווה כדי לחוש שלווה, כדי לחוש אחד עם העולם, כדי להגיע לתודעה משוחררת וחופשיה.  נוכחות ברגע ההווה מחברת אותנו אל רעננותו של כל רגע ורגע. כיצד להיות בנוכחות? תרגול מדיטציה, מסייע לנו להתאמן להיות בנוכחות מלאה ברגע ההווה,  בגוף, בנפש, בתודעה, וברוח, אולם מסתבר כי לתרגול מדיטציה יש השפעות רבות נוספות, על בריאות, על התנהגות ועל המוח.

פרופ’ ריצ’רד דייוויסון, נוירופסיכולוג, מאוניברסיטת וויסקונסין ומתרגל מדיטציה מזה שנים , בקש לחקור את ההשפעה של מדיטציה על המוח. במחקרו הראה כי ניתן לפתח תכונות אנושיות חיוביות דרך תרגול מדיטטיבי. הוא מצא הבדלים בין סוגי תרגול מדיטטיבי שונים, ונראה שיש להן השלכות ניורולוגיות והתנהגותיות שונות, וכן השלכות חשובות לבריאות פיזית אצל מתרגלים מנוסים ומתחילים. במחקרו בדק דווידסון מתרגלים וותיקים מזרם הבודהיזם הטיבטי ומצא כי אזורים שונים במוח, השתנו בגודלם כתוצאה מהתרגול הקבוע. אזור הדחפים האלימים במח קטן, אזור החמלה גדל. פרופ’ דוידסון בדק גם השפעה קצרת טווח, על סטודנטים, ומצא כי סטודנטים שתרגלו במשך שבועיים מדיטציה של חמלה לאורך חצי שעה ביום, התמתנו בתגובותיהם בעת כעס, וגילו חמלה  כלפי אנשים בסבל. אצל סטודנטים אחרים, שתרגלו מדיטציה ימים מלאים  לאורך שלושה שבועות, היתה עליה משמעותית ברמת החיסונית של הגוף.

פרופ’ דווידסון אינו היחיד שחקר זאת, ויליאם קרומי מביא נתונים  ממחקרים שנעשו באוניברסיטאות הרווארד, ייל, ומסצ’וסטס. המחקרים מלמדים כי נמצאה עדות לכך שהמדיטציה יכולה לשנות את המבנה הפיזי של המוח. בסריקות מוח התברר כי גודלם של חלקים במוח האחראים על תשומת לב ועיבוד על חושי אצל מודטים (אנשים המתרגלים מדיטציה בקביעות) גדול משמעותית מאשר הממוצע באוכלוסיה. באחד האזורים האפורים, ההתעבות הפכה להיות מובהקת יותר במבוגרים מאשר באנשים צעירים. הממצאים הפתיעו  כי אותם קטעים של הקורטקס האנושי, או כיפת החשיבה, בדרך כלל מתדלדלים עם הגיל.
שרה לזר, מובילת המחקר ופסיכולוגית בביה”ס לרפואה בהרווארד, מאשרת כי  “גילויים אלה הם בקנה אחד עם ממצאי מחקרים אחרים, שהוכיחו כי איזור המוזיקה גדל במוחם של מוזיקאים, ואזורים מוטוריים וויזואליים במוחותיהם של להטוטנים. במילים אחרות, מבנה המוח של מבוגר יכול להשתנות בתגובה לתרגול קבוע.”  לזר, החלה לתרגל מדיטציה לפני כ10 שנים וכעת מתרגלת  כשלוש פעמים בשבוע. בהתחלה היא לא הייתה בטוחה שזה יעבוד. אבל “אני בהחלט חוויתי שינויים לטובה” היא אומרת. “זה מפחית מתח ומגדיל את בהירות המחשבה שלי ואת הסובלנות בהתמודדות עם מצבים קשים”. “קטנים ככל שיהיו, הבדלים אלה הולכים להוביל להרבה יותר מחקרים, כדי לדעת מה בדיוק קורה ואיך נשתמש במדיטציה בצורה טובה, על מנת לשפר את בריאותנו ואיכות חיינו, ואפילו להאט את תהליך ההזדקנות“.

פרופ’ דוידסון מנבא  כי בשנת 2050  : יהיו תרגולי מוח בדיוק כמו שהיום יש תרגולי הגוף, רופאים יכוונו את הלקוחות לחשיבה אחרת, והבנת השפעת החשיבה על הבריאות, בבתי הספר ומכללות למורים ילמדו תרגולים להעצמת הסליחה והחמלה, ואנשים יהיו עם אחריות אישית וסביבתית רחבות יותר.

כיצד נתרגל נוכחות ברגע ההווה? חווים את התחושות בכאן ועכשיו ולא חושבים עליהן, או מעוררים רגש כלפיהן. לדוגמה: אם שומעים לפתע רעש, פשוט מקשיבים לו במקום להתחיל לחשוב עליו. אם יש כאב, פשוט מבחינים בתחושות הפיזיות, ולא נסחפים אחריו. ואם שום דבר לא שם, ממקדים את תשומת הלב בנשימה. הגירויים והתחושות הם כמו ענן החולף בשמי התודעה, הם עוברים ואם אנו לא נאחזים בהם הם חולפים ללא הטבעה של רגש או מחשבה. למשל כאשר צריכים לסיים מטלה, המוח מייצר לחץ ודאגה של “מה יקרה אם” זה תהליך שגוזל המון אנרגיה מהמיקוד במטלה עצמה, אם במקום לפתח דאגה אהיה במטלה ואבצע אותה, אוכל לעמוד בלוח הזמנים ואיכות הביצוע תשתפר. מודטים וותיקים מפתחים יכולת שלא לחשוב או לפתח דברים שעולים בתודעתם.

ולסיכום ציטוט מדבריו של הנרי דויד תורו “כפי שצעד אחד אינו יוצר שביל על האדמה, כך מחשבה אחת אינה יוצרת חותם בראש. כדי ליצור הטבעה משמעותית עלינו ללכת עוד ועוד. כדי ליצור דרך מנטלית משמעותית עלינו לחזור שוב ושוב על המחשבות אשר אנו רוצים שיתוו את חיינו”. כדי שנבחין בשינוי עלינו להתמיד, עד שיטבע חותם בדרכנו.

הקשר בין אימון במדיטציה ובין מזג האוויר מאת עדה אבשלום

הימים האחרונים של חורף וגשם ש”נפלו” עלינו פתאום אחרי שכבר תלינו את המעילים ואפסנו את שמיכות הפוך, הזכירו לי קואן שעבדנו אתו בקבוצת המדיטציה שלנו. (קואנים הם אותן “חידות” משונות שאי אפשר לפתור בכלי הניתוח המחשבתיים הרגילים שלנו. המפורסם שבהם הוא: “מה הוא קול מחיאת כף היד האחת?”)

הקואן שאתו עבדנו ושאליו אני מכוונת הוא:

תלמיד שאל את המורה: איך אפשר להיפטר מהחום ומהקור?

ענה המורה: לך למקום שבו אין חום ואין קור.

אמר התלמיד: איפה אין חום ואין קור?

ענה המורה: כשחם תן לחום לשרוף אותך וכשקר תן לקור להקפיא אותך.

נתבונן בתשומת לב בחילופי הדברים האלה.

התלמיד מבקש להיפטר מהחום ומהקור, והמורה עונה לו תשובה שעל פניה נראית צינית, שיש בה רצון להגחיך את השאלה. איפה אין חום ואין קור? ואכן התלמיד מתפלא ושואל בדיוק את זה. איפה אין חום ואין קור?! ותשובת המורה, מוזרה מפחידה?

וכאן בדיוק נולד הקשר שבין מזג האוויר והמדיטציה.

במדיטציה אנחנו לא מחפשים דבר. לא מנסים להיפטר מהחום או מהקור, או מכל דבר אחר שפוגש את שדה התודעה שלנו, שנעים לנו או לא נעים לנו, מתאים לנו או לא מתאים לנו. אנחנו רק מתמסרים באופן מלא לכל מה שיש. אם זה חום, מתמסרים לחום, לגמרי. בלי להתגעגע למזגן, בלי לקטר על הקיץ במדינה הזאת… וכך גם לקור, לפקק, לכל מה שבא ופוגש אותנו. במצב הזה של התמסרות מלאה נופלות המחיצות. נעלמים הגבולות שאנחנו מציבים כל הזמן בינינו ובין מה שקורה לנו. ואז באמת אין חום ואין קור, כי חום וקור הן רק הגדרות גסות. הרי החוויה של חום מורכבת מכל כך הרבה פרטים שונים. תחושת הטמפרטורה. תחושת טיפות הזיעה המטפטפות. תחושת הבגד על הגוף. וכשאני באמת בתוך כל התחושות העדינות האלה, איפה החום? איפה הקור?

ואז גם תשובתו הראשונה של המורה: לך למקום שבו אין חום ואין קור, כבר לא נראית צינית. היא תשובה המראה על הדרך.

כתבה: עדה אבשלום, מלמדת מדיטציית זן ב”מקום לרוח” בימי שני מ-20:00 עד 21:30.

רפואה הוליסיטית

המונח ‘רפואה הוליסטית’ (מיוונית: “שלם” או “כולל”) נטבע ב -1981, והוא מבוסס על ההנחה כי “השלם הוא יותר מסכום חלקיו.”  ע”פ הגישה ההוליסטית, הטיפול בכל בעיה (גם אם ספציפית מאוד) צריך לכלול ראיה רחבה של האדם כולו, על כל מערכותיו ורבדיו.  על כן, הרפואה ההוליסטית מדגישה את תפקיד ואחריות האדם במניעה וטיפול עצמי המתחילים מאורח חיים בריא, הרגלי שינה, נשימה ואכילה נכונים, הימנעות ממצבי לחץ, מתח, ומסיכונים מיותרים, שהיה באוויר צח וכד’.

הביקורת של העוסקים ברפואה ההוליסטית על הרפואה המערבית מבוססת בעיקרה על העובדה שהרפואה המערבית מתעלמת מתפקודו של האדם כמכלול ומתמקדת רק בתסמינים ומחלות ספציפיים. כמו כן, הגישה ההוליסטית מותחת ביקורת על הקלות בה הרפואה המערבית נעזרת בתהליכים פולשניים שלא לצורך.

לרפואה ההוליסטית יסודות כבר בפילוסופיה היוונית, אך רק בסוף המאה העשרים ‘אורח החיים הבריא’ שהיא מטיפה, הפך לפופולארי. רוב תחומי הריפוי ההוליסטי משתייכים לתחום הרפואה האלטרנטיבית שגם קיבלה בשנים האחרונות לגיטימציה כחלק מהתנועה הפסבדו מדעית “העידן החדש” שהתפתחה על רקע הביקורת כלפי הרפואה הקונבנציונאלית לגבי חוסר הרוחניות ומרכזיות הטכנולוגיה בעידן המודרני.  

רבים עדיין מכנים את הרפואה האלטרנטיבית כרפואה ‘משלימה’ כיוון שהם מסרבים לראות בה כדרך אלטרנטיבית לרפואה הקונבנציונאלית. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שעדיין קיים מחסור במחקרים על הצלחת טיפוליהן של השיטות האלטרנטיביות השונות.  בשל המחסור בביסוסים מחקריים, עדיין קיים החשש שהרפואה האלטרנטיבית אינה מרפאת את הבעיה אלא הופכת את החולה לאופטימי בזכות אמונתו שבעייתו בטיפול (אפקט פסיכולוגי הנקרא ‘אפקט פלצבו’).  

על אף ביקורות אלו, הרפואה הקונבנציונאלית נותנת מקום של כבוד לשיטות האלטרנטיביות–ובינהן השיטות ההוליסטיות–גם אם הן עדיין נתפסות על ידה כ’משלימות’ אותה. דבר אחד כבר ברור ומוסכם; הרפואה האלטרנטיבית בכלל, והגישה ההוליסטית בפרט, מציעים יתרונות רבים מעבר לאלו שהרפואה הקונבנציונאלית יכולה להציע. השיטות ההוליסטיות מספקות דרך נפלאה להשגת איזון ובריאות לגוף ולנפש.  

המאמר מבוסס על ידע ועל עובדות מויקיפדיה

נקודות ומרכזים אנרגטיים והשפעתם על תרגולי צ’י קונג

תרגול הצ’י קונג נגזר מהרפואה הסינית המסורתית ומתבסס על השימוש במודעות ובתנועה לשיפור זרימת האנרגייה בגוף. כמו ברפואה הסינית, תרגול הצ’י קונג משתמש בנקודות ומרכזים אנרגטיים של הגוף במטרה למקסם את השפעת התרגול.

להלן מספר נקודות ומרכזים אנרגטיים המיטיביים את תרגול הצ’י קונג:

המרכז האנרגטי טאן טיאן (tan tien) ממוקם בתוך הבטן, סנטימטרים ספורים מתחת לטבור. הרפואה הסינית גורסת כי הטאן טיאן הוא מרכז העצמה של הגוף, אליו מתחברים כל ערוצי האנרגיה. לפיתוח הצ’י במרכז זה משמעות רבה הן לשיפור הבריאות והן לפיתוח העצמה הפנימית.

תפקידו בתרגול הצ’י קונג: כיוון המודעות אל הטאן טיאן מביא לחיזוק האנרגיה ול”מילוי” הטאן טיאן בצ’י.  כאשר הטאן טיאן שופע באנרגיה, היא מתחילה “לגלוש” אל המרידיאנים ולהביא לתהליך ספונטני של זרימת אנרגיה בגוף ושל ריפוי.

נקודת שער השמיים (baihui du20) 

ממוקמת בחלק העליון של הגולגולת, על קו האמצע (מחברת שני קווים אנכים היוצאים מהקצוות העליונים של האזניים) והיא קשורה לאנרגיית היאנג בגוף ומקושרת לערוצי האנרגיה היאנגיים.

תפקידה בתרגול הצ’י קונג: כיוון המודעות לנקודה זו מאפשרת מצד אחד את שיפור זרימת האנרגיה האנכית בגוף (ביחד עם נקודת מפגש היין), ומאפשרת את פתיחת צ’אקרת הכתר ויצירת קשר עם אנרגיית השמיים.

נקודת מפגש היין (huiyin ren1)

ממוקמת במרכז הפרינאום (חייץ הנקבים – האיזור שבין פי הטבעת לאיבר המין), וקשורה לאנרגיית היין ומקושרת לערוצי הרן והדו המרכיבים את “המסלול השמימי הקטן”.

תפקידה בתרגול הצ’י קונג: כיוון המודעות לנקודה זו, בשילוב עם נקודת שער השמיים, עוזר לשפר את זרימת האנרגייה האנכית בגוף ומאפשר חיבור לציר האנכי. נקודה זו קשורה לצ’אקרת הבסיס וליצירת קשר עם אנרגיית האדמה.

נקודת שער האש (laogong p8) ממוקמת במרכז כף היד, מקושרת עם אנרגיית הלב, ומהווה נקודת תקשורת עם האנרגיה שמחוץ לגוף.

תפקידה בתרגול הצ’י קונג: כיוון המודעות לנקודה זו מביא לפתיחתה ולחיזוק זרימת האנרגיה בידיים. בנקודה זו אפשרית חישה של צ’י בשלבים מוקדמים יחסית של התרגול. ברמות מתקדמות של צ’י קונג ניתן להשתמש בנקודה זו כשער להקרנת אנרגית ריפוי.

נקודת המעיין המבעבע (yongchuan k1) ממוקמת במרכז השליש הקידמי של כף הרגל ומקשרת לאנרגיית האדמה. הנקודה נמצאת על ערוץ האנרגיה של הכליות, ומאפשרת מעבר אנרגיה בין גוף האדם והאדמה.

תפקידה בתרגול צ’י קונג: כיוון המודעות, או ‘פתיחת’ הנקודה מאפשרים חיבור לאנרגיית האדמה.

הצ’י קונג כארגז כלים לחיי היומיום/מתוך וואלה בריאות

מאת: גרשון קום, מורה בכיר לצ’י קונג טיפולי, דוקטורס

יום שלישי, 25 באפריל 2006, לקריאת המאמר ליחצו על הכותרת

הצ’י קונג כארגז כלים לחיי היומיום/ מתוך וואלה בריאות

מאת: גרשון קום, מורה בכיר לצ’י קונג טיפולי, דוקטורס

יום שלישי, 25 באפריל 2006,

צ’י קונג היא תורת תנועת גוף שמקורה בסין לפני כ-5,000 שנה. שיטה זו נחשבת לשיטה טיפולית בבעיות גוף-נפש, להעצמה אנרגטית ומוכרת כלוחמה רכה. הנחת היסוד היא, כי תנועה מובנית ומושכלת כפי שפיתחו המאסטרים מהמזרח לאורך דורות, מטביעה חותמה על המתרגל מבחינת מצבו הגופני-נפשי.

התנועה מופנמת בגוף המתרגל בכך שהיא מגרה ערוצי אנרגיה המכונים מרידיאנים, אשר פרושים בגוף האדם, וכן בעזרת גירוי מרכזי אנרגיה שהעיקרי שבהם הוא הדאן טיין או בשמו האחר ההרה, הממוקם במרכז הבטן התחתונה מעט מתחת לטבור.

תרגול חוזר ונשנה של תנועה זו או אחרת בצ’י קונג גורם לגוף ללמוד ולהפנים מעין שפה חדשה. הפנמת הלימוד תיצור גוף המתפקד בצורה יעילה מאד, הרבה מעל הממוצע ביחס לאדם שלא טרח ללמד את גופו שפה יחודיית עם עקרונות תנועתיים ואנרגטיים מועילים. אם אכן הפנים הגוף שפה זו, הוא יבחר להשתמש בה בחיי היומיום ודווקא באותם רגעים, שבהם הוא פועל כאוטונומיה עצמאית בפני עצמה. הרי לא בכל רגע ורגע אנו חושבים איך וכיצד לנוע; בוודאי שלא ברגע חירום כאשר אז הגוף מגיב כאינסטינקט.

לתנועת הצ’י קונג מספר עקרונות שיש להקפיד עליהם. אזכיר את תשע העקרונות העיקריים, וכן אסביר ברמת האיזכור את מטרת יישום העקרונות.

עקרונות לביצוע

עקרון ראשון: גוף רפוי אך ערני, מיוצב ולא תלוש. עיניים פקוחות, שרירים וגידים אינם תפוסים, מיפרקים אינם נעולים. חיוך קל ביותר, אפשרי אף שיהיה סמוי ולא נראה, כך שיבטיח רפיון והרגעות בגבולות המותר.

שלוש מטרות לעיקרון זה:

1. בגוף רפוי יכולה להתבצע זרימת אנרגיה בערוצי האנרגיה, במרידיאנים. זרימת אנרגיה מבטיחה איזון אנרגטי שמשמעותו חוסן פיזי ונפשי. יש לזכור כי מחלה, כאב ותחושה לא נעימה נתפסים כחסימה אנרגטית.
2. גוף רפוי נע בקלילות ובזריזות, וכן קולט גירויים סביבתיים רבים יותר; כך שתיפקודו בכל רגע נתון יעיל ואפקטיבי .
3. היבט מנטאלי. גוף רפוי הוא גוף שפתוח לסביבה ביחס לגוף נעול שמתבטא בנעילת מיפרקים, קשיחות שרירים וגידים, כעסנות ושאר מחשבות שליליות. גוף רפוי יוצר אישות המאופיינת בפתיחות. פתיחות זו משולה לחנות עם דלת גדולה, רחבה ומזמינה, עם חלון ראווה מכובד ומסקרן כך שנוצרת דואליות מפרה בין האדם המשוחרר לסביבה. אין בפתיחות זו לנטרל בקרה על גורמים ותהליכים העלולים להרע לנו. ההפך. פיקחות והבנת המתרחש במרחב תתרחש במלוא העוצמה, כך שכל סכנה תידחה הרבה עוד לפני הגיעה לסף.

עקרון שני: האגן מהווה ציר תנועתי ולכן האגן ייזום את תנועת הגוף.

שתי מטרות לעיקרון זה:

1. האגן מהווה את מרכז כובד הגוף, כך ששימוש באגן כיוזם תנועה וכציר תנועה, מייעל את הפעולות המוטוריות של גופינו תוך חסכון באנרגיה ושימוש מבזבז של שרירי הגפיים.

2. הגדרת האגן כיוזם תנועה וכציר תנועה מעוררת לפעולה את האנרגיה המוגדרת כדאן טיין, האגורה במרכז הבטן התחתונה, 2-3 אצבעות מתחת לטבור .

עקרון שלישי: עיקרה של התנועה היא פעולה פנימית ולאו דווקא התנועה החיצונית הנראית לכול. מכיוון שהצ’י קונג היא תורת תנועה פנימית המניעה ומשנעת אנרגיה, הרי שניתן להבין שהתנועה החיצונית של ידיים, רגליים והטיית גוף אינה החלק העיקרי של התנועה. תנועת הצ’י קונג מלווה בפעולות מודגשות ומתוזמנות של שאיפת אוויר ונשיפת אוויר בעת ביצוע החלק היאנגי, החלק הפעיל של התנועה. שאיפת אוויר תתבצע דרך האף, משקל הגוף בעת הנשיפה יטה מעט מאד לעקבי כף הרגל, אגן יטה מעט לאחור, בטן וחזה יכונסו במידת האפשר. בעת שאיפת אוויר, משקל הגוף יטה מעט לכריות אצבעות כף הרגל, אגן יטה מעט קדימה, בטן וחזה יימתחו. תהליך זה ילווה גם תודעתית עם אזור הדאן טיין.

עקרון רביעי: מעגליות. תנועות הצ’י קונג תהיינה מעגליות במידת האפשר, דבר שיבטיח זרימת אנרגיה, צ’י, במרידיאנים ובמרכזי האנרגיה.

עקרון חמישי: היבט התנהגותי, נפשי ומנטלי. תנועת הצ’י קונג עשויה להפנים לגוף המתרגל תובנות ברמה המנטאלית, עקרונות התנהגות לחיי היומיום. לדוגמא שלושה עקרונות:

1. גוף רפוי ותנועה מעגלית מעודדת את המתרגל להתייחס לקונפליקטים יומיומיים כאירועים שאין להלחם נגדם אלא להשתלב עמם באלגנטיות, להבינם ובהתאם לנצל את נקודות התורפה שלהם בכדי לגבור עליהם ללא עימות.
2. במספר רב של תרגילי צ’י קונג, בולטת מאד הדינמיקה של תנועה מעגלית הנעצרת לפתע או נחתכת לפתע בפתאומיות. מרכיב זה מבקש ללמד את המתרגל את העובדה שלמרות הצורך לחיות בהרמוניה גם עם קשיים ויריבים, יש גבולות אדומים לגישה זו. המתרגל שולט בתנועה המעגלית ולא ההפך, כך שהוא קובע את גבולות המעגליות מבחינה גיאומטרית ומבחינת תיזמון כמו גם את אירועי היומיום. לא אירועי היומיום שולטים בנו, אלא אנו שולטים בהם.
3. שמירה על מרכז הכובד גם כאשר מטים משקל גוף קדימה. יש להקפיד שהברך לא תחצה את קו אצבעות כף הרגל בעת נטיית הגוף קדימה. גם כאן יש מסר תנועתי למתרגל שבעת אינטראקציה עם הזולת לצורך הענקה או לצורך הגנה, המתרגל שומר על כך שמרכז הכובד שלו יישאר כך שלא ניתן יהיה להזיזו ממקומו.
4. בעת ביצוע תנועת צ’י קונג יש להקפיד על השתרשות של כפות הרגליים בקרקע בכדי להבטיח יציבות מכסימלית.

עקרון שישי: היבט בריאותי ופיזי של תירגול צ’י קונג .

1. תירגול נכון מגרה מרידיאנים (ערוצי אנרגיה) בגוף המתרגל.
2. תירגול מניע מיפרקים.
3. תירגול מפעיל שרירים עמוקים בעיקר אלה של עמוד השדרה האמורים לתמוך במבנה המעוקל של העמוד.
4. התמודדות והקניית מיומנות של שמירת שיווי משקל.
5. הקניית מיומנות של זריזות.
6. הקניית תנועות הכרחיות הנדרשות לדינמיקה של לחימה , בעיקר הגנה והתראה.

עקרון שביעי: יישום עקרון ההיפוך המשתלב. השלם ביקום מורכב מהפכים המשתלבים זה בזה. עקרון הבא לידי ביטוי גרפי במודל יין ויאנג. כך לדוגמא ניתן לציין את היממה המורכבת מיום ולילה, הזוג מורכב מזכר ונקבה. מכיוון שהאדם הוא חלק אינטגראלי מהיקום, הרי שנכון יהיה שתנועת הצ’י קונג המתורגלת תייצג את השלמות המורכבת מהפכים המשתלבים זה בזה. הביטוי לכך בתנועות הצ’י קונג מתבטא במנח ידיים: יד פונה למעלה ובאותה עת היד השניה פונה מטה. יד אחת פונה קדימה והשניה פונה אחורה. רגליים: רגל אחת תהיה “כבדה ” – רגל שמרבית משקל הגוף מוטה עליה, והרגל השניה תהיה “צפה ” – רגל משוחררת לרגע ממעמסת משקל הגוף המוטה על הרגל השניה.

עקרון שמיני: חיבור חושים למרחב “כאן ועכשיו”. תירגול צ’י קונג אמור להקנות כלים מנטליים ופיזיים למתרגל, בכדי שתיפקודו היומיומי יהיה יעיל יותר. בתירגול צ’י קונג הגוף אמור להיות רפוי אך לא רופס. הוא אמור להיות נכון בכל רגע ורגע להתמודד עם האתגר שהמרחב מזמן לו, ולכן הגוף אמור להיות דרוך אך לא תפוס ונעול. זו גם הסיבה שאין לעצום עיניים ולהתנתק בעת תירגול צ’י קונג.

עקרון תשיעי: עקרון החזרה. בכדי להבטיח הפנמת המטרות הפיזיות והמנטליות של תרגילי הצ’י קונג, יש להקפיד על אימון יומיומי שאורכו שעה מינימום. באימון היומיומי מומלץ לבצע תרגיל אחד עד שניים בצורה עקבית ומחזורית. יש לדעת שאימון יעיל ופורה שיבטיח תוצאות לעתיד לבוא, הוא אימון המתבצע בעקביות ללא הנחות וויתורים.

בין אימון פיזי אחד למשנהו, יש להקפיד על אימון מנטאלי שמהותו חשיבה על מהות התרגיל, דרך ביצועו ומטרותיו.

אמצו את הצ’י קונג כדרך חיים. אימון מהנה, פורה ויעיל.

גרשון קום הוא מנהל פורום צ’י קונג וטאי צ’י באתר דוקטורס.

 

על הבודהיסטוות וחשיבותם

מטרת הזכרת שמות הבודהיסטוות היא לעורר בקרבנו תכונות נעלות

אנו מזכירים את שְמֵךְ, Avalokiteshvara.

אנו שואפים ללמוד את דרכֵּךְ להקשבה על מנת לעזור בהקלת הסבל בעולם.

את יודעת כיצד להקשיב על מנת להבין.

אנו מזכירים את שְמֵך על מנת לתרגל הקשבה בתשומת לב מלאה ובלב פתוח.

נשב ונקשיב ללא כל דעה קדומה.

נשב ונקשיב ללא כל שיפוט ותגובה.

נשב ונקשיב כדי להבין.

נשב ונקשיב בכזו תשומת לב, שנהיה מסוגלים לשמוע את דברי הזולת וגם מה שלא נאמר מפורשות.

אנו יודעים שעל ידי הקשבה עמוקה בלבד אנו כבר מקלים רבות מהכאב ומהסבל של הזולת.

אנו מזכירים את שמך, Manjushri.

אנו שואפים ללמוד את דרכך, להיות שקטים ודוממים ולהתבונן עמוקות אל תוך ליבם של הדברים ואל תוך ליבם של אנשים.

נתבונן בתשומת לב מלאה ובלב פתוח.

נתבונן ללא כל דעה קדומה.

נתבונן ללא כל שיפוט או תגובה.

נתבונן עמוקות, כך שנוכל לראות ולהבין את מקור הסבל, דרך נגיעה בטבע הארעי וחוסר-העצמיות של הדברים כולם.

אנו נשתמש בחרב ההבנה כדי לנתק את כבלי הסבל, ועל ידי כך נשחרר לחופשי את עצמנו ואת כל המין החי.

אנו מזכירים את שמך, Samantabhadra.

אנו שואפים לתרגל את נדרך לפעול בעיניים ובלב מלאי-חמלה; לשמח אדם אחד בבוקר ולהקל מהכאב של אדם אחד אחר הצהריים.

אנו יודעים שאושרו של הזולת הוא אושרנו, ואנו שואפים לתרגל בשמחה בדרך של שירות הזולת.

אנו יודעים שכל מילה, כל מבט, כל פעולה וכל חיוך יכולים להביא אושר לזולת.

אנו יודעים שאם נתרגל בלב שלם, אנו עצמנו נוכל להיות מקור בלתי-נדלה של שלווה ושמחה עבור אהובינו ועבור כל המין החי.

אנו מזכירים את שמך, Kshitigarbha.

אנו שואפים ללמוד את דרכך להיות נוכח במקום של אפלה, סבל, דיכוי ויאוש, כך שנוכל להביא אור, תקווה, הקלה ושחרור למקום זה.

אנו נחושים בדעתנו לא לשכוח או לנטוש את אלה השרויים במצב נואש.

נעשה את מיטבנו כדי לבוא אתם במגע כאשר הם אינם יכולים למצוא מוצא מסבלם, וכאשר שוועתם לעזרה, צדק, שוויון וזכויות אנוש אינה נשמעת.

אנו יודעים שניתן למצוא גיהינום במקומות רבים על פני כדור הארץ, ואיננו רוצים לתרום לסבל זה.

אנו נעשה את מיטבנו כדי לשנות ולהמיר את הסבל שכבר קיים.

אנו נתרגל כדי להביא לידי ביטוי את התכונות של שקדנות ויציבות, כך שכמו כדור הארץ, תמיד נתמוך ונהיה נאמנים לאלו הזקוקים לנו.

חמשת תרגולי תשומת הלב – טיך נהאת האן

לאחר מפגשי האביב, 1991 ערך טיך נהאת האן מחדש את חמש ההנחיות, כדי לבטא את משמעויותיהן בצורה כוללת יותר ולנסח מחדש את ה”אל תעשה” בדרך שתבטא את ה”עשה”.

1.             בהיותי ער/ה לסבל שנגרם בשל הרס של חיים,

הנני מתחייב/ת לטפח בי חמלה וללמוד דרכים שבאמצעותן ניתן להגן על חייהם של אנשים, בעלי חיים, צמחים ומחצבים. מנוי וגמור עמי לא להרוג, לא להניח לאחרים להרוג ולא לתמוך בכל פעולת הרג שהיא בעולם, לא במחשבותי ולא בדרך חיי.

2.             בהיותי ער/ה לסבל שנגרם בשל ניצול, אי-צדק חברתי, הונאה ודיכוי,

הנני מתחייב/ת לטפח בי טוב לב אוהב וללמוד דרכים שבאמצעותן ניתן לפעול למען רווחתם של אנשים, בעלי חיים, צמחים ומחצבים. הנני מתחייב/ת לתרגל נדיבות בכך שאחלק את זמני, כוחי ומשאבי החומריים עם אלה הזקוקים להם באמת. מנוי וגמור עמי לא לגנוב ולא לעשוק. אכבד את נכסיהם של אחרים, אבל אמנע מהם להיבנות מסבלם של בני אדם או של מינים אחרים עלי אדמות.

3.             בהיותי ער/ה לסבל שנגרם בשל התנהגות מינית לא נאותה,

הנני מתחייב/ת לטפח אחריות וללמוד דרכים שבאמצעותן ניתן להגן על ביטחונם ותמימותם של יחידים, זוגות, משפחות והחברה כולה. מנוי וגמור עמי לא להיות מעורב ביחסי מין ללא אהבה וללא מחויבות ארוכת טווח. כדי לשמר את אושרי ואת אושרם של אחרים, אני נחוש/ה בדעתי לכבד את התחייבויותי כמו גם את התחייבויותיהם של אחרים. אעשה ככל יכולתי כדי להגן על ילדים מפני ניצול מיני וכדי למנוע את פירוקם של זוגות ומשפחות בשל התנהגות מינית לא נאותה.

4.             בהיותי ער/ה לסבל שנגרם בשל דיבור בבלי דעת ובשל אי היכולת להקשיב לאחרים,

הנני מתחייב/ת לטפח דיבור אוהב וקשב ממשי כדי להביא שמחה ואושר לאחרים ולהקל עליהם את סבלם. ביודעי שמילים עשויות לשמח או לאמלל, אני מתחייב/ת ללמוד לדבר אמת, במילים שמשרות ביטחון עצמי, שמחה ותקווה. מנוי וגמור עמי לא להפיץ ידיעות שאין לי ביטחון באמיתותן ולא לבקר או לגנות דברים שאינני מצוי/ה בהם. אמנע מלהביע מילים שעלולות לזרוע מחלוקת או להביא משפחות או קהילה לידי פירוד. אעשה כל מאמץ ליישב ולפתור כל סכסוך, קטן ככל שיהיה.

5.             בהיותי ער/ה לסבל הנגרם בשל צריכה משוללת תשומת לב,

הנני מתחייב/ת לטפח בריאות טובה, גופנית ונפשית, לעצמי, למשפחתי, לחברה שאני חי/ה בה, בכך שאקח על עצמי תזונה וצריכה מודעות. אני מתחייב/ת לאכול רק מזונות שישמרו על שלווה, נינוחות ושמחה בגופי, בתודעתי ובגוף ובתודעה הקיבוציים של משפחתי והחברה. מנוי וגמור עמי לא לצרוך אלכוהול או כל חומר משכר שהוא וגם לא מאכלים או פריטים רעילים אחרים, כמו תוכניות טלוויזיה מסוימות, כתבי עת, ספרים וסרטים מסוימים, ושיחות. אני ער/ה לכך שהשחתת גופי או תודעתי בידי רעלים אלה משמעותה בגידה באבותי ואמותי שקדמו להורי, בהורי, בחברה ובדורות הבאים. אפעל כדי לשנות מן היסוד אלימות, פחד, כעס ומבוכה בתוכי ובחברה בכך שאקח על עצמי צריכה נכונה למען עצמי ולמען החברה. אני מבינ/ה שצריכה נכונה הכרחית לשינוי עצמי ולשינוי החברה כולה. 

קיום שלוב, מתוך: לב ההבנה – הארות על סוטרת הלב

Interbeing

מתוך: לב ההבנה – הארות על סוטרת הלב (סוטרת הפראנג’נאפאראמיטה)
מאת: תיך נאת האן
תירגום מאנגלית: עופר חי

אם אתה משורר, תראה בברור שענן שט לו בדף נייר זה. בלי ענן, לא יהיה גשם: בלי גשם, עצים לא יצמחו: ובלי העצים, אין אנו מסוגלים להכין נייר. הענן מוכרח להתקיים כדי שהנייר יתקיים. אם הענן איננו כאן, גם דף הנייר לא יוכל להיות כאן. אנחנו יכולים לומר שהענן והנייר שלובי-הוויה.

המלה “שלובהיות” interbeing אינה קיימת עדיין במילון, אבל אם נצרף את התואר “שלוב” עם הפועל “להיות” נקבל צורה חדשה, שלובהיות. בלי ענן, כאמור, לא יהיה לנו נייר ומשום כך הענן והנייר שלובי-קיום.

אם נעמיק להביט בדף הנייר, נוכל לראות בתוכו את אור השמש. בלי אור השמש, לא יוכל היער לצמוח. למעשה, לא יוכל לצמוח דבר. אפילו אנחנו לא נוכל לגדול בלי אור השמש. אם כך, אנחנו יודעים כי גם אור השמש קיים בתוך דף נייר זה. הנייר ואור השמש שלובי-קיום. ואם נמשיך ונתבונן נוכל לראות את החוטב שכרת את העץ והביא אותו אל המנסרה כדי שיעובד להיות לנייר. נוכל גם לראות את החיטה. אנחנו יודעים כי בלי הלחם לא יוכל החוטב להתקיים, לכן החיטה, שהפכה ללחם, קיימת גם היא בתוך הדף. כך גם אביו ואמו של החוטב. כשאנחנו מתבוננים בדרך זו, אנחנו רואים כי בלי כל אלה, לא יוכל דף נייר זה להתקיים.

כשנעמיק להביט אפילו יותר, נוכל לראות כי גם אנחנו בו. קל לראות זאת מכיוון שכאשר אנו מביטים בדף נייר, הוא הופך להיות חלק מתודעתנו. תודעתך נמצאת כאן וכך גם תודעתי. לכן ניתן לומר שהכל נמצא כאן, בדף זה. לא תוכל להצביע על דבר שאיננו נמצא כאן – זמן, מרחב, הארץ, הגשם, היסודות שבקרקע, אור השמש, הענן, הנהר, החום.

אני חושב כי המלה שלובהיות צריכה להיכלל במילון. “להיות” שקול ל”להיות שלוב-קיום”. אינך יכול רק “להיות” בעצמך, לעצמך. אתה חייב להיות יחדיו עם כל דבר אחר. דף נייר זה קיים בגלל שכל דבר אחר קיים. נניח שננסה להשיב אחד מן היסודות למקורו.

נניח שננסה להשיב את אור השמש בחזרה לשמש. האם לדעתך יוכל להתקיים דף הנייר הזה? לא, בלי אור השמש לא יוכל להיות דבר. ואם נחזיר את החוטב אל אמו, גם אז לא יתקיים דף הנייר. למעשה דף נייר זה מורכב כל כולו מ’יסודות שאינם נייר’. ואם נחזיר ‘יסודות שאינם נייר’ אלה אל מקורותיהם, לא יוכל הנייר להיות כלל. ללא ‘יסודות שאינם נייר’, כמו תודעה, חוטב העצים, אור שמש, וכן הלאה, לא יהיה נייר. דק ככל שיהיה, מכיל דף נייר זה בחובו את כל אשר ביקום.

תרגול נדיבות הלב

 בחברה בה אנו חיים הכל נמדד בשווי הכספי והכל מתומחר. במקום לרוח אמצנו בקורסים רבים מסורת עתיקה של תרגול נדיבות הלב, דרך אחרת של יחסי תן וקח.

במסורות העבר היו אנשי הרוח מתוגמלים וממונים ע”י הציבור (כוהנים, לווים, כמרים, נזירים וכו’).  המסורת הרוחנית במזרח תומכת עד היום בלימוד הרוחני (הדהרמה ) בדרך של נדיבות הלב הדדית. המורה מוסר את הידע הרוחני שלו לקהילה וזו מראה את ההערכה  והכבוד לתרגול הרוחני על ידי כך שהיא תומכת  בצרכים הבסיסיים של המורים, אוכל, ביגוד, מקלט ותרופות. מזה  2,500 שנה מתקיימת במזרח מסורת זו שהינה ביטוי לשיתוף פעולה וקיום הדדי בין מורה דרך לתלמיד.

גם במערב, אמצו מורים רבים, המלמדים תרגולים שונים, מדיטציה ובודהיזם את המסורת של הנתינה בנדיבות הלב של הלימוד – הדהרמה  (שאינו יכול להמדד בערכים חומריים) ומתוגמלים  על ידי נדיבות הלב  והתמיכה של הקהילה, הבאה לידי ביטוי הן בפעולות התנדבותיות במרכזים השונים ו/או בתגמול כספי.
העדר מחיר נקוב עבור הלימוד ועבור הקורסים, מאפשר גם לאנשים שאין ידם משגת, להשתתף ולזכות בפירות התרגול.
לתלמידים ניתנת הזדמנות להביע את הערכתם לדהרמה בשתי צורות: על ידי מתן תרומה למורים, שתאפשר להם להמשיך וללמד, ועל ידי תרומה לכיסוי הוצאות המקום שתאפשר לקורסים נוספים להמשיך ולהתקיים, ותעניק לאנשים אחרים את ההזדמנות להשתתף אף הם בקורסים.
כל תרומה תתקבל בהערכה ובשמחה, ותתרום לכך שהלימוד ימשיך להיות מועבר לכל דורש. זוהי הזדמנות להמשיך את המסורת רבת השנים של תרגול תמיכה הדדית בין המורים לתלמידים, ביטוי עמוק של התלות ההדדית, הקשר והחיבור בין כולנו.

Being kind by Tibetun Chodron – בתרגום לעברית

להיות טוב לב על ידי Thubten Chodron זה לבחון את המחשבות שלנו ולשאול את עצמנו אם הן מדויקות.  זו פעולה חיונית לרווחתנו ורווחתם של הסובבים אותנו.  כאשר בוחנים את המחשבות האלה, חשוב להיות נדיבים וכנים עם עצמנו.  מקובל עלינו כי המחשבות האלה, ההנחות והרגשות הן בתודעתנו.  אנחנו לא ננזוף בעצמנו, “אני לא צריכה לחשוב כך או אני לא  צריך להרגיש כך”.  אם נמשיך לנזוף  בעצמנו, אנחנו לא נהיה מסוגלים לעשות חקירה מדויקת משום שנהיה עסוקים מדי בדיכוי או בהדחקה של המחשבות והרגשות הללו. אנחנו פשוט נדביק מחשבה או רגש אחר על גבי הישן בלי באמת להאמין בלבנו לזה החדש.  ברור שכך זה לא יעבוד.

הדבר הראשון שיש לעשות הוא לאבחן מחשבה מרגש.  אנחנו אומרים דברים כמו, “אני מרגיש שהם לא מקבלים אותי”.  למעשה, זו מחשבה.  אנו עלולים להרגיש פגועים או מתוסכלים, אבל זה בגלל שאנחנו חושבים שאחרים לא מקבלים אותנו.  איך אנחנו יודעים שהם לא מקבלים אותנו? אנחנו לא יודעים.  אנחנו לא שאלנו אותם.  במקום זאת, על הבסיס של איך הם הסתכלו עלינו או תגובה שלהם, המוח שלנו בונה את הסיפור שאנחנו מאמינים בו.  ברגע שאתה שומע את עצמך אומר, “אני מרגיש כמו …” לעצור, ולהכיר בכך שאתה לא יכול “להרגיש” משהו.  אתה חושב.  בדומה לכך, אנו אומרים, “אני מרגיש דחוי.”  למעשה, דחיה היא לא הרגשה, היא מחשבה – אנחנו חושבים שמישהו דוחה אותנו.

אחרי שבודדנו את המחשבה שאנחנו חושבים, השלב הבא הוא לשאול את עצמנו “האם זה נכון? איך אני יודע שזה נכון?” שאל את עצמך איזה ראיות יש לך כדי להוכיח את תקפותה של מחשבה. זה באמת מדהים בשלב זה לראות שאנחנו בדרך כלל לא יודעים שמשהו נכון; אנחנו מניחים אותו, מתבססים על כמה ראיות קלושות.

חלק מהמחשבות שלעתים קרובות אנו נתקעים בהם, “אני אדם רע”, “אני לא מספיק”, “אני כישלון”, “אני לא מספיק טוב”.  מחשבות של התבטלות אלה הן חלק מהמחשבות העמוקות ביותר והמזיקות ביותר שיש לנו.  כאשר אנו חושבים אותם, דיכאון, ייאוש, כעס, שוטפים אותנו וזה קשה לראות בבהירות.  מחשבות כאלה ישפיעו על כל תחומי חיינו – הבריאות שלנו, מערכות היחסים שלנו, העבודה שלנו, התרגול הרוחני שלנו.  לפעמים קשה להבחין שהמחשבות הללו קיימות, כי אנחנו כל כך מורגלים לחשיבתם והן יוצרות את הבמה עליה החיים שלנו מתנהלים.

כאשר אנו שמים לב שהמחשבות הללו נמצאות מאחורי הרגשות לא הנעימים שלנו, אנחנו צריכים לעצור ולחקור אותם: “האם זה נכון שאני אדם רע- הוכיח לי?!” אנחנו יכולים להתחיל לפרט כל מיני טעויות שעשינו, אבל אנחנו ממשיכים לחקור, “האם הטעות היא שעושה אותי אדם רע?”

אני מוצאת שמאוד מועיל לאתגר את המחשבות שלי בדרך.  אתגור המחשבות מראה לי בצורה מאוד ברורה שדרך החשיבה שלי היא שגויה.  אם מחשבה היא שגויה, אני זורקת אותה.  זה לא הגיוני להמשיך להאמין במשהו שנוכחנו שאינו נכון.

מועיל לחקור את  הרגשות שלנו בצורה דומה.  לדוגמה, נניח שאנחנו מוטרדים בגלל שאנחנו חושבים, “שהאדם הזה העביר עלי ביקורת.” כן, הוא בקר אותי, אבל האם אני צריך להיות כעוס כי מישהו בקר אותי? לא, יש לי בחירה איך להרגיש.  אני לא צריך להיות כעוס.  כשאני באמת כעוס, אני צריך להמשיך לשאול את עצמי: “למה אני כעוס?” התשובה מתודעתי: “כי הוא בקר אותי.”  אני עונה: “כן, הוא אמר את המילים האלה, אבל למה אתה כועס”.  המוח שלי אומר, “כי הוא אמר שאני טיפש.”  אני עונה: “כן, הוא אמר את זה, אבל למה אתה כועס?”

במילים אחרות, על כל הנימוקים שתודעתי מעבירה אלי למה אני צריך להיות כעוס, אני שואל: “אבל למה אני צריך לכעוס על זה?” כשאני עושה את זה מספיק זמן, אני בד”כ רואה שאני כועס בגלל שאני רוצה משהו מאותו אדם שהוא לא נותן לי, או שאני מפחד מאותו האדם, או שאני מקנא.  אז אני מתחיל לשאול גם על זה.  אם אני עם ראש פתוח ומספיק יצירתי, אני  יכול להגיע לפתרון ולשחרר את הכעס.  לפעמים אני מבקש מחבר לעזור לי להתיר את המחשבות והרגשות במוחי.

בתהליך זה של חקירת המחשבות והרגשות שלנו, זה מאוד חשוב להיות טובי לב ונחמדים עם עצמנו.  אנשים רבים מוצאים את זה הרבה יותר קל להיות נחמד וטוב לב לאחרים מאשר לעצמם.  להיות נחמדים לעצמנו, לסלוח לעצמנו, להרגיש חמלה לעצמנו, היא מיומנות שאנו צריכים ללמוד.  זה צריך להחליף את ה”מיומנות” השנייה אותה אנו יודעים היטב – המיומנות של לרדת על עצמינו, לומר לעצמנו שאנחנו חסרי ערך או נחותים, וכן הלאה.

להיות טובי לב לעצמנו היא כמו כל מיומנות אחרת, זה משהו שאנחנו צריכים לתרגל שוב ושוב. זה לא אנוכי להיות טובי לבי לעצמנו.  להיות נחמד לעצמנו זה מאוד שונה מלהיות מפונק.  אנחנו יצורים חיים, בבודהיזם אנו מעודדים אהבה וחמלה לכלה יצורי החיים ומתחייבים לפעול לטובת כל היצורים החיים.  אנחנו לא יכולים להוציא מן הכלל יצור חיים אחד ולאמר: “אני אחמול על כל היצורים החיים חוץ ממני!”

לכל אחד מאתנו יש בתוכו פוטנציאל גדול. מאחר שאיננו מטבענו כך או אחרת, אנחנו לא צריכים להיות נעולים  בתפישות  נוקשות על עצמנו או על העולם.  במקום זאת, אנו יכולים להפתח לאהבתנו, לחמלה שבנו,לרגשות הידידות, השמחה, הריכוז, והחוכמה, ולהרחיב אותם ללא הגבלה. התכונות הטובות שלנו יכולות לתפקד בלי שיוגבלו על ידי פחד, יהירות, ורגשות מטרידים אחרים.