הדברים המחשיכים את הלב | ט. ק. וו. דסיקשר מתוך הספר לב היוגה (The Heart of Yoga) ט. ק. וו. דסיקשר

"…אחת הסיבות העיקריות לכך שהרבה אנשים מתחילים לתרגל יוגה היא כדי לשנות משהו בעצמם: להיות מסוגלים לחשוב בבהירות רבה יותר, להרגיש טוב יותר או לפעול היום טוב יותר מאתמול בכל תחומי החיים…" פרק מתוך הספר "לב היוגה" שיצא החודש בתרגום לעיברית.

יש הגדרות רבות ליוגה, וכבר הזכרתי קודם כמה מהן:

- יוגה היא תנועה מנקודה אחת לאחרת, גבוהה יותר

- יוגה היא מיזוג, איחוד של שני דברים

- יוגה היא פעולה של תשומת לב ממוקדת ונטולת הפרעות

להגדרות אלה של יוגה יש דבר אחד במשותף: הרעיון שמשהו משתנה. שינוי זה חייב להביא אותנו לנקודה שבה לא היינו קודם לכן. פירושו של דבר הוא שמה שהיה בלתי אפשרי נהיה אפשרי; מה שהיה בלתי מושג הוא כעת ניתן להשגה; מה שהיה בלתי נראה יכול להיראות. אחת הסיבות העיקריות לכך שהרבה אנשים מתחילים לתרגל יוגה היא כדי לשנות משהו בעצמם: להיות מסוגלים לחשוב בבהירות רבה יותר, להרגיש טוב יותר או לפעול היום טוב יותר מאתמול בכל תחומי החיים. במאמצים אלה היוגה יכולה להיות לעזר רב, והיא אינה דורשת כל תנאים מקדימים שיש למלא לפני שאנו מתחילים ללכת בדרך זו. רק משום שמקור היוגה הוא בהודו אין פירושו של דבר שאנחנו צריכים להפוך להינדים כדי לתרגלה. להפך, מהינדים אפילו לא מצופה לתרגל יוגה. יוגה אינה דורשת מערכת אמונות מסוימת, ואם כבר יש לנו מערכת כזו היוגה אינה מהווה איום עליה. כל אחד יכול להתחיל לעשות יוגה, והנקודה שבה נתחיל היא מאוד אישית ותלויה במקום שלנו בזמן הנתון.

מדוע אנחנו בכלל מתחילים במסע הזה? מכיוון שאנחנו חשים שלא תמיד אנחנו עושים את מה שעשוי להיות הדבר הטוב ביותר בשבילנו או בשביל אחרים; מכיוון שאנחנו מבחינים שהרבה פעמים איננו מזהים דברים מסביבנו ובתוכנו בצורה בהירה מספיק. ומדוע זה קורה? מכיוון שמעטה האווידיה מערפל את התפישות שלנו. אנחנו יכולים בכל רגע נתון להיות צודקים או טועים בהערכתנו את המצב, אך איננו יכולים לדעת זאת באותו רגע. אם נקודת המבט שלנו על מצב כלשהו היא מוטעית, זה אומר שקיימת אווידיה ושהפעולה הבאה שלנו תהיה מעורפלת על ידה. כך אווידיה משפיעה גם על הפעולה שלנו וגם על תוצאותיה, שעימן נצטרך להתמודד במוקדם או מאוחר. כבר דיברנו על כך שמנקודת מבט יוגית הכול אמיתי ואין כל אשליה. אפילו לאווידיה, שהיא המקור להרבה בעיות, יש ערך והיא אמיתית. כל מה שאנחנו רואים וחווים הוא מקובל. מושג זה נקרא סטוואדה. היוגה גם טוענת שכל דבר נמצא במצב של שינוי וזרימה. מחר לא נראה את הדברים באותה הדרך שראינו אותם היום. רעיון זה נקרא פרינאמוואדה.

אם נמשיך ללכת על פי החשיבה היוגית, נגלה שיש משהו שיכול לתפוש את השינוי התמידי של הדברים, מכיוון שהוא עצמו אינו נתון לשינוי. זוהי הפורושה – משהו עמוק בתוכנו שבאמת יכול לראות ולהכיר את טבעם האמיתי של כל הדברים, כולל את העובדה שהם במצב של שינוי תמידי. אך גם הפורושה עצמה עטופה באותו מעטה של אווידיה המכסה את התודעה.

כבר תיארתי קודם את ארבע הדרכים בהן האווידיה מתבטאת ונחווית; דרך אחת היא אסמיטה, האגו: "אני צודק"; "אני עצוב"; "אני מורה ליוגה". אלו הן הצהרות של אסמיטה. אנו מזדהים לגמרי עם משהו שיש אפשרות שישתנה, ולא יהיה שייך לנו יותר מחר. צורה אחרת של אווידיה היא ראגה, הרצון או התשוקה שיהיה לנו משהו, בין אם אנו צריכים אותו ובין אם לא. צורה שלישית היא דוושה, שמתבטאת בדחייה של דברים וברגשות של שנאה. לבסוף ישנה אבהיניוושה, פחד: בעקבות פחדנו מהמוות אנו נאחזים בחיים בכל כוחנו. אלו הן ארבע הצורות האפשריות שבהן מתבטאת האווידיה.

המטרה העיקרית בתרגול היוגה היא להפחית את האווידיה, כך שבהדרגה תוכל ההבנה לעלות אל פני השטח. אבל כיצד אנחנו יכולים לדעת האם ראינו והבנו דברים בצורה בהירה? כאשר אנו רואים את האמת, כאשר אנחנו מגיעים לרמה הגבוהה יותר מההבנה היומיומית הרגילה שלנו – משהו עמוק בתוכנו הוא מאוד שקט ורגוע. אז אנו חשים שביעות רצון שאינה יכולה להיפגע משום דבר. זהו לא סוג הסיפוק שחווים כשצופים במשהו יפה, אלא הרבה יותר מזה; זהו סיפוק שנחווה עמוק בתוכנו, והוא חופשי מרגש או משיפוט. המרכז של שביעות הרצון הזו הוא הפורושה.

יוגה היא גם תנועה לכיוון נקודה כלשהי וגם ההגעה אליה. היוגה שאנחנו מתרגלים ושבה אנחנו יכולים להתקדם דרך התרגול נקראת קריה יוגה. היוגה סוטרה מגדירה את הקריה יוגה כחיבור של שלושה מרכיבים: טאפס, סוודהיאיה ואישוורפרנידהאנה. בטאפס אין הכוונה לסיגוף או להענשה, אלא למשהו שאנחנו עושים כדי לשמור על עצמנו בריאים פיזית ונפשית. זהו תהליך של ניקוי פנימי: אנו מסירים דברים שאין לנו צורך בהם. סוואדהיאיה היא תהליך שבו אנחנו מגלים בהדרגה היכן אנחנו, מי אנחנו, מה אנחנו וכן הלאה. תרגול האסאנה שלנו מתחיל בדיוק בשאלות אלה. בצעד הראשון שלנו אנחנו מתבוננים בנשימה ובגוף. אנחנו עושים זאת שוב ושוב, בתקווה שעם הזמן נפתח הבנה עמוקה יותר של עצמנו ושל מצבנו העכשווי.

בדרך זו אנחנו גם לומדים לזהות מה יהיו הצעדים הבאים שלנו. על פי היוגה סוטרה הקשר ההדוק הזה לסוודהיאיה מתקיים בכל סוג של תרגול יוגה. המובן המילולי של אישוורפרינדהאנה הוא "להתמסר בהכנעה לאל". בקריה יוגה קיימת בחירה חופשית האם לקבל את האל או לא. משמעות האישוורפרינדהאנה בהקשר של הקריה יוגה קשורה יותר לסוג מיוחד של תשומת לב לפעולה: אנחנו מייחסים חשיבות לאיכות הפעולה, ולא לפירות שיכולים לנבוע ממנה.

המהלך הרגיל של הפעולה שלנו הוא תחילה להציב מטרה, וכשהמטרה נמצאת במחשבה שלנו להתחיל לפעול לכיוון הגשמתה. עם זאת, בקלות יכול לקרות שהמטרה שלנו תשתנה או אפילו תתפוגג. לדוגמה, מישהו חושב שנחוץ לו להרוויח מיליון דולר ולשם כך הוא מבלה שנתיים־שלוש בעבודה. פתאום הוא מגלה שהמטרה הזו בעצם איננה מועילה; המטרה מאבדת את משמעותה והיא מוחלפת במטרה אחרת, די שונה וחשובה הרבה יותר. עלינו להישאר גמישים כדי שעדיין נוכל להגיב לשינויים החלים בציפיות וברעיונות הישנים שלנו. ככל שנהיה מרוחקים יותר מפירות העבודה שלנו, נוכל לעשות אותה טוב יותר. אם נתרכז יותר באיכות הצעדים שלנו לאורך הדרך מאשר במטרה עצמה, נמנע מעצמנו את האכזבה הצפויה במקרה שלא נוכל להשיג בדיוק את אותה המטרה שהצבנו לעצמנו. לתת תשומת לב גדולה יותר למקום שממנו אנחנו פועלים ופחות לצפות לתוצאות שהפעולות שלנו עשויות להביא לנו – זוהי המשמעות של אישוורפרנידהאנה בקריה יוגה.1

אווידיה משתנה על פי הצורה שבה היא מתגלית: אסמיטה, ראגה, דוושה או אבהיניוושה. לפעמים היא תתגלה כחרדה; במקרים אחרים היא תופיע כהיקשרות, דחייה, תאוות בצע וכך הלאה. ארבעת ההיבטים של אווידיה לא תמיד נוכחים ביחס שווה; אף על פי שבאופן רגיל כל הארבעה תמיד נמצאים שם, בדרך כלל היבט אחד או שניים הם דומיננטים והאחרים מסתתרים מאחורי הקלעים.

אם אנחנו מרגישים צנועים לפרק זמן כלשהו, אין פירושו של דבר שהתגברנו על נטיותינו האנוכיות. לעולם איננו יודעים מתי צורה מסוימת של האווידיה תופיע שוב, ואפילו ביתר עוצמה. זה כמו לזרוע זרעים; ברגע שהם מקבלים מים, דשן ואוויר הם מתחילים לגדול. כל זרע גדל בצורה הטובה ביותר בתנאים שונים ובזמנים שונים. כך שיכול לקרות שהתשוקה (ראגה) מניעה אותנו לעשות משהו שהגאווה שלנו – האגו (אסמיטה) – אסרה עלינו לעשותו. או שהרצון שלנו שיכירו בנו (אסמיטה) נעשה כה גדול שהוא גובר על החרדה שלנו (אבהיניוושה) מפני שאנחנו חייבים להוכיח איזה גיבורים גדולים אנחנו.

לעולם אל לנו לשבת בחיבוק ידיים ולשקוע בשביעות רצון עצמית כאשר נראה לנו שאנו משוחררים מהאווידיה. מאחר שארבע הצורות של אווידיה לא תמיד מופיעות על פני השטח, עלינו להישאר מודעים לעובדה שהכוח והעוצמה שלהן יכולים להמשיך ולהשתנות. לפעמים האווידיה בקושי מתגלית בכל אחת מצורותיה, ולפעמים היא מציפה אותנו. מכיוון שיש כל כך הרבה רמות של אווידיה עלינו להישאר דרוכים וערניים בזמן הפעולות שלנו ולהמשיך במאמצינו להפחית את השפעת האווידיה עלינו. כשאדם נהנה מנפש שלווה ומתודעה בהירה במשך כמה שנים רצופות זה בהחלט מעיד על התקדמות גדולה. אך אווידיה יכולה לפתע להכות בו שוב כמו רעידת אדמה. זו הסיבה שבגללה אנחנו מדגישים שתרגול היוגה שלנו – החתירה להבנה עמוקה יותר – צריך להמשיך עד שהאווידיה תצטמצם למינימום.

כמה ימים של תרגול יוגה והתבוננות יכולים לעזור לזמן קצר, אך התועלת לא תימשך לנצח. עלינו להניח לבנה על לבנה; זהו תהליך הדרגתי. עלינו לעסוק בתרגולים אלה בקביעות, מכיוון שלמרות שהיום הגענו רחוק יותר מאתמול, מחר אנחנו עשויים להידרדר צעד אחד לאחור. אנחנו נדרשים להיות פעילים באופן קבוע עד שהזרעים של אווידיה יישרפו ולא יוכלו לנבוט עוד. כל זמן שנמצא שם הזרע, איננו יכולים לדעת אף פעם אם הוא יצמח או לא. תרגול היוגה עוזר לכך שזרעים אלה לא ינבטו ויגדלו מחדש. אווידיה קשורה באופן הדוק לחוסר פעולה – גם לחוסר פעולה יש השלכות. לפי היוגה סוטרה מה שקובע האם לפעולות שלנו יש השפעה חיובית או שלילית היא מידת ההשפעה של האווידיה עליהן2.

היוגה סוטרה מבחינה בין שני סוגי פעולות: פעולה שמפחיתה אווידיה ומובילה להבנה אמיתית, מול פעולה שמגבירה אווידיה. אנחנו מגבירים את האווידיה באמצעות הזנתה ומפחיתים את האווידיה באמצעות הרעבתה; הפעולות שלנו מעודדות או מחלישות את התפתחות האווידיה. כל מה שאנחנו עושים ביוגה – בין אם זה תרגול אסאנות, פראניאמה או מדיטציה, בין אם התבוננות בתשומת לב, חיפוש עצמי או חקירה של שאלה כלשהי – מטרת כל אלה היא הפחתת האווידיה.

1 עניין הגישה שאנו מאמצים כלפי הפעולות שלנו הוא מרכזי להגדרה של המושג אישוופרינידהאנה המופיעה ביוגה בהשייה, הפרשנות העתיקה ביותר ליוגה סוטרה. שם כתוב: "אישוורפרינידהאנה היא מסירה של כל הפעולות לאל, ויתור על הרצון לפירות של כל הפעולות"

2 יוגה סוטרה 2.12 ואילך
מתוך הספר לב היוגה (The Heart of Yoga) ט. ק. וו. דסיקשר
תרגמו לעברית: עופר בן-גד ואפרת בת-אל
אסטרולוג הוצאה לאור

מדיטציה זה לא מה שאתם חושבים!

מאת: ג’ון קאבאת זין

תרגום מאנגלית: דורית שיפין

מוטב להתחיל בכך שנבהיר כמה אי הבנות לגבי מדיטציה.

בתחילה נאמר שמדיטציה אינה טכניקה אלא דרך של הוויה . אומר זאת שנית: :מדיטציה היא דרך של הוויה ולא טכניקה.

.זאת לא אומרת שאין שיטות וטכניקות הקשורות למדיטציה. הן קיימות- ולמעשה יש מאות מהן. אולם ללא הבנה לכך שכל הטכניקות מנחות אותנו אל התודעה שלנו וחווית רגע ההוה, נוכל לאבד את עצמינו, בטכניקות ובמאמצים להשתמש בהן כדי להגיע למקום אחר ולחוות חוויה מיוחדת כשאנו רואים אותה כמטרה שלנו. גישה כזו יכולה למנוע את ההבנה שלנו על העושר של המדיטציה, לכן עוזר תמיד לזכור, שמדיטציה היא דרך להיות , או אם אפשר לאמר, דרך לראות לדעת ואפילו דרך של אהבה

שנית, מדיטציה היא לא דרך אחרת לאמר: הרפיה. ייתכן שאני צריך לאמר זאת שוב:

מדיטציה אינה מלה אחרת ל-הרפיה.

זאת לא אומרת שמדיטציה אינה מלווה במצבים עמוקים של הרפיה והרגשה טובה. כמובן שזה קיים או יכול לקרות לפעמים.אולם מדיטצית תשומת לב חובקת את כל סוגי מצבי התודעה במודעות ומבלי להעדיף מצב תודעה אחד על פני השני. כאב או יאוש, שעמום או אי שקט,תסכול, חרדה או מתח, הם מושאים בעלי ערך להתבוננות, במידה והם עולים ברגע הזה. כל אחד הוא הזדמנות טובה ללמידה ותובנה -ופוטנציאל לשיחרור ולא סימן לכך שהמדיטציה שלנו לא מוצלחתרק בגלל שאנו לא מרגישים רגועים או חווים שלווה ונעם.

אנו יכולים לאמר שמדיטציה היא דרך של הוויה, הנכונה לנסיבות בהן אנו מוצאים את עצמינו בכל רגע ורגע. אם אנו נתפסים לעיסוקי התודעה שלנו, לא נוכל להיות נוכחים בצורה נכונה ואלי לא נוכל להיות נוכחים כלל. אנו מכניסים אגנדה מכל סוג שהוא לכל דבר שנאמר או נעשה או נחשב גם אם לא נהיה מודעים לכך.

בזמן המדיטציה ענינים שונים יעסיקו את התודעה שלנו. רבים מהם כאוטיים,מטרידים, מכאיבים ומבלבלים. זהו טבע התודעה שלנו והחיים שלנו לעיתים, אולם אנו לא חייבים להסתבך בדברים אלו ולערפל את התפיסה שלנו לכל מה שקורה וכל מה שצריך את תשומת לבנו. זוהי אי ההצמדות -ולכן התפיסה הבהירה והרצון לפעול בהתאם בנסיבות הקיימות ,הם אלו שבונים את הדרך אותה אנו מכנים-מדיטציה.

יש כאלו שמחזיקים ברעיון שמדיטציה היא מעין מניפולציה פנימית, שהתוצאה שלה היא תודעה ריקה ממחשבות ללא דאגות. שאתם נופליםלתוך מצב מדיטטיבי שהוא תמיד מצב של הרפיה עמוקה, שלוה ותובנה, התפישה הזו היא הטעיה רצינית. מדיטציה יכולה להיות מלאה במחשבות, דאגות ותשוקות וכל מצב מנטלי שיכול לעלות אצל בן אנוש.זה לא התוכן של החוויה שחשוב אלאהיכולת שלנו להיות מודעים לתוכן הזה, לגורמים מהם הוא נובע והדרכים בהם גורמים אלו משחררים או כובלים אותנו רגע אחרי רגע, שנה אחר שנה.

בעוד שאין שום ספק, שמדיטציה יכולה להוביל להרפיה עמוקה, שלוה,תובנה,חכמה וחמלה, היא אף פעם לא תהיה מה שאנו חושבים, ומה שאנו חושבים לעצמנו זה אף פעם לא הסיפור השלם. זו אחת הסיבות לענין והמשיכה של המדיטציה.גם מתרגלים קבועים,שוכחים שהענין הוא לא לנסות להגיע למקום מיוחד, ומקווים או מתאמצים למען תוצאה מסוימת. גם שאנו כבר יודעים, זה יכול להופיע ועלינו להזכיר לעצמנו, לשחרר רעיונות ותשוקות מעין אלו, להתיחס אליהן כמו כל מחשבה אחרת שעולה בתודעה, לזכור לא להאחז בדבר ולהבין שאלו בדותות של מה שאנו מכנים התודעה המשתוקקת.

מדיטציה אינה נסיון להגיע למקום אחר אלא נסיון להרשות לעצמנו להיות בדיוק היכן שאנו נמצאים כפי שאנו, וגם לעולם להיות כפי שהוא ברגע זה. זה ודאי לא קל מפני שתמיד יש משהו שנמצא ובצדק שאינו בסדר, אם אנו נשארים בתוך החשיבה שלנו. לכן יש בדרך כלל התנגדות גדולה מצד התודעה והגוף להשלים עם הדברים בדיוק כפי שהם אפילו לרגע אחד. ההתנגדות הזו למה שיש יכולה להיות עיקשת במיוחד אם אנו מודטים מתוך תקווה שעל ידי כך אנחנו יכולים לגרום לדברים להשתנות,לשפר את חיינו ואת מצב העולם. זאת לא אומרת שהשאיפה לגרום לשינוי חיובי, לשפר את חיינו ואת העולם-אינם במקומם. אלו כולן אפשרויות אמיתיות כי רק על ידי מדיטציה בישיבה שקטה, תוכלו לשנות את עצמכם ואת העולם. למעשה רק על ידי הישיבה והנוכחות השקטה כבר עשינו זאת.

הפרדוקס הוא שתוכלו לשנות את עצמכם או את העולם אם תצאו מעצמכם לרגע ובהתמסרות וביטחון תאפשרו לדברים להיות כפי שהם מבלי לנשות להשיג משהו במיוחד לא יעדים שהם תוצרים של החשיבה שלנו.

אלברט אנשטיין ניסח זאת באמרו:”הבעיות שקיימות בעולם -היום לא ניתנות לפתרון על ידי אותה רמת חשיבה שיצרה אותם“. יישום האימרה הזו: אנו צריכים לפתח ולעדן את התודעה שלנו והיכולות שלה כדי להבין לדעת וללכת מעבר להרגלים ולחוסר המודעות שיצרנו.

איך נוכל לעשות זאת? בדיוק על ידי יציאה לרגע מההרגל שלנו, לצאת מחוץ לזרם המחשבה, לשבת על גדת הנהר ולנוח לזמן מה- עם הדברים כפי שהם. הכוונה היא להיות עם עם מה שיש - רגע אחד ולבטוח במה שהכי טוב והכי עמוק בתוכך גם אם זה לא נראה הגיוני לתודעה החושבת.

תשומת לב וקשב מודע להתנסות העירומהשל הרגע הזה יוצרת סביבה ,המזמינה ומזינה את אותן איכויות שקווית לטפח. כל האיכויות הללו כולן נובעות ממודעות- וזו אכן המודעות שמתפתחת כאשר אנו מפסיקים לנסות להגיע לאנשהוא או לטפח הרגשה מיוחדת ומאפשרים לעצמנו פשוט להיות היכן שאנחנו,ועם מה שאנו מרגישים כאן ועכשיו. לכן -מנקודת מבט של מודעות, כל מצב תודעה הוא מצב מדיטטיבי. כעס,פחד,אימה,עצב,התנגדות,חוסר-סובלנות,התלהבות,עונג,בילבול,גועל,בוז,קנאה,גאוה,חימה,תשוקה, אפילו דיכאון, שעמום וספק. למעשה כל המצבים הגופניים והנפשיים הם הזדמנויות להכיר את עצמנו טוב יותר, אם נוכל לעצור,להתבונן ולהקשיב. במילים אחרות, אם נוכל להיות קשובים ונוכחים באופן אינטימי עם מה שמופיע, במודעות בכל רגע ורגע. הדבר המדהים והכה מנוגד לאינטואיציה הוא, שדבר לא צריך לקרות, אנו יכולים להפסיק לנסות לגרום למשהו מיוחד לקרות. בעצם הויתור על הרצון למשהו מיוחד שיקרה, אולי נוכל להבחין שמשהו מאד מיוחד -כבר מופיע ותמיד ממשיך להופיע-החיים המתעוררים ומתהווים בכל רגע -כמו המודעות עצמה.