הכוח לריפוי עצמי – נס רפואי?

גופנו ונפשנו נבראו עם מנגנון נפלא לריפוי עצמי. כך כאשר אנו נחתכים מייצר הגוף את החומרים לגלד, שמגן על החתך מזיהום ומאפשר לעור להשלים את עצמו. מנגנון זה אינו נכון רק לגוף, הוא נמצא גם בנפש. בכח תודעתנו נוכל לרפא גם את הפצעים שבנפשנו וגם את אלו שבגופנו.

לא מעט פעמים אנו עדים לסיפורים על נס רפואי, כמו ששמענו במבט בשישי האחרון, המורה למדעים מעוספיא שאובחנה כסובלת מסרטן ברגל מסוג סרקומה, סרטן ממאיר מאוד , נשלחה לקטיעה. מטעמים אלו ואחרים הניתוח נדחה שלוש פעמים, היא ראתה בכך סימן ודבקה בתפילה ואמונה, ונרפאה. נס רפואי.

מה עומד מאחורי הניסים הרפואיים? כח רצון? אמונה? מקריות? כוח התודעה?

בשנים האחרונות נחשפים סיפורים רבים של אנשים אשר בדרך זו או אחרת נצחו את גזר הדין שגזרו עליהם. רבים מהם פתחו שיטות ריפוי שונות. אביא להלן מספר דוגמאות:
משה פלדנקרייז שעקב פציעה בכדורגל עלול היה לאבד את רגלו, הצליח לרפא את עצמו ע”י תרגול שיטתי קשוב ומודע לתנועות הגוף, השלד, השרירים, והגיע להחלמה מלאה. בעקבות ניסיונו האישי פיתח שיטת תרגול באמצעות תנועה, תשומת לב לתנועה, עם מאמץ מינימאלי ועבודה עם התודעה. משה פלדנקרייז הצליח לרפא את עצמו ואנשים רבים נוספים שהציל מניתוחים, שיתוקים וכאבים. וכל זאת על ידי הפעלת מנגנוני הריפוי הטבעי של הגוף. המפורסם בין מטופליו היה דוד בן גוריון, אשר סבל רבות מכאבי גב. נס רפואי או לקיחת אחריות להפעלת מנגנוני ריפוי מובנים?

לא, אינני מערערת על ההשגים הרבים של הרפואה המערבית, על כוחה להציל חיים, לתת פתרונות מיטיבי חיים לאנשים, אדרבא אני מסירה את הכובע בפניה. יחד עם זאת אני מבקשת להזכיר לכולנו שאנו תוצר נפלא של בריאה גאונית, וכי בכל אחד מאתנו טמון הכוח להרפא. התלות הגוברת והולכת בתרופות, רופאים, מומחים, וגורמים חיצוניים מפקיעה מאתנו את האוטונומיה והכוח לעזור לעצמנו, לקחת אחריות על בריאותנו, ולהפעיל את המנגנון המופלא שטמון בנו. על כך גם מדבר רבות הפילוסוף הצרפתי פוקו בכתביו על דינמיקות הכוח בחברה המודרנית.

פאולה גרבורג , לקתה בגיל 35 במחלה, אשר לדעת הרופאים עלולה הייתה לרתק אותה לכיסא גלגלים. פאולה, אישה חכמה, נחושה ויצירתית, החליטה שהיא אינה מרימה ידיים ואינה נכנעת לכאביה ולמחלתה.

היא החלה לתרגל תנועות שונות, חלקן ידועות לה מתוך לימודיה וחלקן אינטואיטיביות. בהדרגה הבחינה כי התנועות שתרגלה נתנו לה חוויה של תמיכה פנימית שהפחיתה את תחושת הכאב. תנועה הובילה לתנועה, ופאולה החלה לתהות ולהתחקות אחר הקשר בין שרירי הגוף השונים, ובעיקר בין השרירים הטבעתיים והגוף כולו. היא חשה כי מתחילה להתגלות לה חוקיות אשר אותה המשיכה לחקור ולפתח. בכוח רצונה העז לסייע לעצמה להחלים, היא תרגלה על עצמה שעות ארוכות את פרי המצאותיה והצליחה להפחית את כאביה עד להחלמה מלאה. וכך נולדה “שיטת פאולה”… סוד השרירים הטבעתיים. נס רפואי או לקיחת אחריות להפעלת מנגנוני ריפוי מובנים?

ברנדון בייס ,בגיל 39 , אובחן גידול בגודל של כדורסל ברחמה, מלווה בדימומים חזקים, כל המומחים שנועצה בהם דיברו על ניתוח להסרת הרחם. אבל לה זה לא התאים, ברנדון בייס יצאה למסע עמוק לתוך עולמה הרגשי, היא הבינה שהגידול נעוץ בסיבה רגשית עמוקה, היא נזכרה במה שלמדה אצל מורתה, “מרגשות אין לברוח יש לחוות ולהתבונן בהם לעומק”, עשתה מסע עמוק אל הרגשות שלה בהתבודדות בת 6 ימים. ברנדון בייס, רפאה את עצמה כליל, היא פיתחה שיטת ריפוי בשם “המסע”, שיטה המשלבת מדיטציה ודמיון מודרך נכנסת לנבכי הנפש, ומנקה פצעים עמוקים. נס רפואי או לקיחת אחריות להפעלת מנגנוני ריפוי מובנים?

מה מונע אותנו מנטילת אחריות? הדבר המתמיה ביותר עצם ההגעה לרצון אמיתי להיות בריא . “יהי רצון לפניך” אומרת התפילה. כלומר לשים את הרצון האמיתי לפניך, ולפני בורא עולם. למרות שעל פניו אנו מספרים לעצמנו שאנחנו רוצים להיות בריאים, עמוק בפנים יושב אוסף אמונות ישנות המספרות שלא מגיע לנו להיות בריאים, שלהיות בריא זה בכלל לא אפשרי, שזה מסוכן, שזה לא חשוב ועוד….

זה ממש לא מובן מאליו להגיע להסכמה עמוקה עם הרצון להיות בריא. אנו נחסמים על ידי תפיסות ואמונות שנשתרשו בנו מילדות. דאגה, פחד, מבט של ההורים שמסמן שמשהו לא בסדר, תשומת לב שמושגת רק עם בכי ועוד… למחלות יש רווח משני, תשומת לב, בריחה, כיסוי לפחד מכשלון, רחמים עצמיים ועוד. צריך להסכים לוותר על הרווחים, על האמונות ולקחת אחריות על הרצון להבריא, זה לא תמיד קל.

אז איך עושים את זה? מסורות רבות שולחות אותנו להתבודדות, לתרגול תשומת לב לעצמנו, לגוף לנשימה, לרגש, למחשבה, לתודעה. תשומת לב הינה כלי לריפוי עצמי, לעיתים אנו זקוקים למטפל/ת טוב/ה שיזכיר לנו להתחבר לכוחות אלו. אבל עצם ההכרה כי טמונים בנו את הכוחות לריפוי עצמי היא נקודת מפנה.

כתבה מאיה קרני מנהלת “מקום לרוח” במבשרת.

האם תרופות פסיכיאטריות הן המוצא היחיד לדיכאון?

כשהמדע והרוח נפגשים – מה  עוד אפשר לעשות נגד דכאון?

יותר ויותר אנשים בעולם המערבי מסתייעים היום בתרופות לשינה, נגד חרדה, דכאון, מתח. מחקרים שבוצעו בביה”ס לרפואה באוניברסיטת מסצ’וסטץ   בארה”ב מלמדים שתרגול קבוע יומי של מדיטציה מסייע להפחתת כל אלו,  ולהעלאת איכות החיים בצורה משמעותית. כך הוקמה יחידה מיוחדת, מרכז להפחתת לחצים השייך  לפקולטה לרפואה בראשותו של ג’ון קבט זין (ניתן לעין בערך ג’ון קבט זין בויקופדיה) מבתי החולים במסצ’וסטץ מופנים אנשים עם מגוון של מחלות,  מחלות לב, מחלות ריאה, סרטן למינהו, לחץ נפשי גבוה, כאבי ראש, סוגים שונים של כאבי גוף כרוניים, הפרעות שינה, אכילה, התקפי חרדה ועוד, אשר המשותף בהם הוא הרמת הידיים של המערכת לנוכח המצב של החולה, לאחר טיפול ממושך. עם השנים התרחב המרכז לתוכנית עולמית עוסקת בהנחית אנשים להתמודד עם מצבי מתח וחרדה, הדרך נקראת MBSR (Mindfulness-based Stress Reduction).

המשותף לאנשים המופנים למרכז הם סיפורי חיים מורכבים, בעברם, ביחסים שלהם, ותפיסתם לגבי המתרחש בחייהם. לעיתים מזומנות אלו אנשים אחוזי רגשי אשמה, כעס, וחסרי בטחון עצמי.  רבים מהם מגיעים לאחר שנים של טיפולים ברפואה קונבנציונאלית ללא כל שיפור במצבם. הם מגיעים במצב של ייאוש וחוסר אונים.
לא תמיד יש השפעה על הסימפטומים (סרטן, נכות וכד’) אך לאורך שנים של ניסיון בעבודה עם אנשים שונים ניתן לומר בודאות כי יש השפעה משמעותית על התפיסה שלהם את עצמם ואת העולם סביבם  ומכאן על איכות חייהם.

מדיטציה הינה דרך המלמדת אותנו להיות קשובים לרגע ההווה, זהו כלי נגיש לכל אחד ואחת מאיתנו, כלי שהוכיח את עצמו לאורך אלפי שנים כבר בתרבויות קדומות, במזרח ובמערב, כולל ביהדות. רבי נחמן, האר”י הקדוש, הבעל שם טוב, הרבי מלובביץ’ ועוד , מתארים חוויות של התייחדות שקטה, עם תשומת לב קשובה כדרך להגיע לאמת הפנימית. הרב אריה קפלן אף טווה את המושג מדיטציה יהודית, כדי לתת מענה לנוהרים אחר תרבויות המזרח מבלי להתייחס לתרבותם הם.

טיפוח תשומת לב קשובה, לא שיפוטית, מסייע לנו להגיע למחוזות עמוקים של שלווה. תשומת לב כזו אינה מחשבה על אודות משהו: היא מפגישה את הקשב של המתבונן עם תכני התודעה מבלי לחשוב עליהם, מבלי להשוות אותם, או מבלי להעריך או לשפוט את התופעות השונות שעולות בזמן התרגול בכל דרך אחרת. זוהי התבוננות נטורליסטית, או צפייה משתתפת, במסגרתה האובייקטים בהם מתבוננים הם תופעות שעולות בתודעה באופן טבעי בזמן של עירות.

ד”ר אלכסנדר בן אבן, נוירוכירורג בכיר ומנוסה, שהיה בתרדמת עקב דלקת קרום המוח למשך שבוע ימים, מתאר חווית סף מוות רוחנית עמוקה, חוויה של אחדות, אהבה ללא תנאי, הסתייעות בכוחות ודמויות מהיקום ומחוצה לו. למרבה ההפתעה של כל הרופאים המטפלים בו , אשר ויתרו על האפשרות שיחזור לחיים עקב הנזק המוחי שהניחו שהתרחש, חזר ד”ר אלכסנדר לתפקוד מלא והפך מאיש מדע ספקני, לרופא ואיש רוח המאמין באופן מלא בחוויות מיסטיות, לאחר שחקר אותן לעומק. ד”ר אלכסנדר בן אבן ממליץ לכל מי שרוצה להתחבר אל הפוטנציאל הגבוה, אל הממדים הגבוהים של התודעה  שלו לתרגל מדיטציה (ההוכחה לגן עדן, ידיעות ספרים 2013).

 למדיטציה דרכים רבות ומגוונות, וברוח הביטוי “כל הדרכים מובילות לרומא” הרי שכל אחד/אחת יכול/ה לבחור בדרך המתאימה לה/לו, המשותף בכל הדרכים היא ההכוונה לנוכחות מלאה ברגע ההווה, התפיסה כי החיים הם אוסף של דקות, כל דקה היא בעלת חשיבות מלאה, בלי קשר לחוויה שהיא מביאה איתה כאב, שמחה , פחד, אהבה.  נוכחות ברגע ההווה יוצרת חוויה שלווה ומלאה, ומעלה לאין שעור את איכות החיים. חלק מתרגולי המדיטציה קשורים לדתות שונות, וחלקם הן תרגולים ללא הקשר רוחני או דתי, בכל בדרכים המתרגלים המתמידים יוצאים נשכרים.

שם השם הנשגב ביותר, בתפיסה היהודית, ואשר אנו אסורים להגותו מורכב מהנכחת שלושת הזמנים עבר הווה עתיד, לכדי הוויה אחת. ואכן כאשר אנו נמצאים במלואינו ברגע ההווה, נראה כי אנו נמצאים בנוכחות שהיא מעבר לזמן ומקום, שהיא מרוממת ושונה לגמרי מחיי היום יום. במקום זה אנו חווים את עצמנו ואת העולם כאחד, שלווה וקבלה ממלאת אותנו.

אז אם זה כל כך טוב, למה לא לנסות? על מנת להרגיש מעט מהחוויה היחודית הזו של הוויה מלאה צריך להתמיד לפחות לאורך תקופה מסוימת, שווה לנסות, אנו משקיעים רבות באוכל, בקניות, בטלוויזיה, בעיתונים, ועוד… אולי הגיע זמן  להשקיע גם ברוח, בנשמה שלנו.

כתבה מאיה קרני, מנהלת מקום לרוח במבשרת

האם ניתן להשתנות בגילי? מאת מאיה קרני

האם ניתן להשתנות מאיה תמונה

שאלה זו חוזרת לא פעם אצל אנשים המגיעים לטיפול, אלו בדרך כלל מגיעים עם סבל ארוך שנים. התבוננות לתוך הסבל מגלה דפוסים חוזרים שנטבעו בילדות או אף בגילגולים קודמים. בלא מודעות חוזרים הדפוסים ומשחזרים את עצמם במערכות יחסים נוספות בחיים.

התשובה לשאלה הזו היא בהחלט כן! ניתן לשנות והשתנות בכל גיל, אך צריך אומץ, יש צורך לבחור בזה, ולעבוד קשה.

 בשיר: אוטוביוגרפיה בחמישה פרקיםמתוך “ספר החיים והמתים הטיבטי”.

1. אני הולך ברחוב . במדרכה יש בור עמוק.  אני נופל לתוכו.  אני אבוד …אני חסר ישע. אין זו אשמתי.  לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

2.  אני הולך באותו רחוב.  במדרכה יש בור עמוק. אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.      אני נופל לתוכו שוב. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.  אבל אין זו אשמתי.  ושוב לוקח לי נצח לצאת.

3.  אני הולך באותו רחוב… במדרכה יש בור עמוק.  אני רואה אותו.  אני נופל לתוכו בכל זאת …כוח של הרגל. עיני פקוחות.   אני יודע היכן אני.  זוהי אשמתי.   אני יוצא מיד.

4.  אני הולך באותו רחוב . במדרכה יש בור עמוק.  אני עוקף אותו.

5.  אני הולך ברחוב אחר.

בשיר אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים, הוא צריך ליפול לבור שלוש פעמים עד שמתרחשת ההכרה, ושינוי התודעה זוהי אשמתי, אני יוצא מיד“.

מומחים בתחום בריאות הנפש מדברים על שינוי דפוסים המתרחש עקב טראומה, גופנית, נפשית כמו מחלה קשה,  בדרך כלל סרטן, גירושים, תאונה או אובדן.  הטראומה הינה נקודת עצירה המזומנת לנו ע”י נסיבות החיים, במסורות רוחניות מאמינים כי היא שלוחה לנו כדי ללמוד משהו, אך לא כולנו  מנצלים את ההזדמנות  לבחון לעומקם של הדברים.

מה צריך להתרחש על מנת שנוכל להפיק “תועלת” מטראומה?
מעטים האנשים המסוגלים לעשות זאת ללא עזרה מקצועית. הפקת התועלת כרוכה בהתבוננות עמוקה, לתוך אופן המחשבה,רגש, פעולה, שלנו. הנטיה הטבעית  היא להשליך על החוץ את הסיבות לסבלנו, מה שמכונה  בפסיכולוגיה חברתית “טעות הייחוס הבסיסית”- הנטייה של אנשים ליחס את כישלונותיהם לגורמים ולנסיבות חיצוניים, ואת הצלחותיהם לגורמים פנימיים.

האם חייבים טראומה?
הגישות הרוחניות מדגישות את יסוד הבחירה, ומפנות אותנו לקחת אחריות על גורלנו. “הכל צפוי, והרשות נתונה”, הפרשנות הקבלית  לדברי רבי עקיבא מכילה בתוכה סוד, המוביל את האדם לדרך שבה הוא חופשי לנהוג ולהנהיג  את חייו, מתוך מקום אמיתי, של הבנת המערכת שסביבו ורכישת היכולת להיות עמה בשיתוף. הסוד טמון ביחס שלנו אל המציאות. בבודהיזם מכוונים להתבוננות על השרשרת  מחשבה, עמדה, רגש, פעולה, למשל כאשר המחשבה, מובילה לעמדה  הבסיסית “העולם כולו נגדנו” “ובכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו”, הרי כל מציאות שתהיה מולנו, תפורש באור הזה, זהו דפוס חשיבה קורבני, המתווה חווית פחד והתגוננת. זהו מקרה של דפוס קולקטיבי.

הדפוס האישי הדומה,  לובש צורה של הסכמה פנימית של “לא מגיע לי.. אהבה, שמחה, עושר….”, “כולם נגדי” וכד’.  לאורך הדורות הוטבע בנו שופט פנימי ,הדן אותנו לאור מערכת של אמונות וחוקים שהפנמנו.  מגיל צעיר מאוד אולפנו לרצות כדי לזכות בגמול חיובי , של תשומת לב וחיזוקים, השופט הפנימי דן אותנו ללא רחמים, ומתמסר לעונש. מה לעשות כדי להשתחרר, כדי לשנות ולהשתנות?  הדרך להשתנות היא בשינוי התודעה שיוצרת מחשבות ועמדות ומולידה רגשות ודפוס התנהגות. יש המסוגלים ע”י השאה (סוגסטיה) עצמית לשנות את עצמם, מרביתנו זקוקים למלווה בדמות מטפל/ת המסייע/ת לנו לזהות את דפוסי המחשבה. המודעות היא צעד ראשון, הצעד הבא הוא זיהוי שורשיו של הדפוס, הסכמה לוותר עליו, שינוי הדפוס ובחירת דרך אחרת. ההבנה כי אנשים אינם פועלים נגדי אלא בעדם, הינה הבנה מכוננת, המולידה בחירה באופן התגובה המחשבתית, רגשית, התנהגותית כלפי הזולת.

כדברי השיר של גייל ספנייר רולינגס  “אתה המושך בחוטים”

“אנו קשורים
בדרכים סמויות
לפחדינו.
אנו הבובה
וגם המושך בחוטים,
הקורבנות של
הציפיות שלנו…..”

בידנו לברוא את עצמנו, עלינו להסכים לקחת אחריות על עצמינו ולהתחיל בתהליך.

נוכחות ברגע ההווה – לשם מה? מאת מאיה קרני

נוכחות בהווה מאיה תמונה

התורות הרוחניות, ממזרח ומערב, מכוונות אותנו אל נוכחות ברגע ההווה כדי לחוש שלווה, כדי לחוש אחד עם העולם, כדי להגיע לתודעה משוחררת וחופשיה.  נוכחות ברגע ההווה מחברת אותנו אל רעננותו של כל רגע ורגע. כיצד להיות בנוכחות? תרגול מדיטציה, מסייע לנו להתאמן להיות בנוכחות מלאה ברגע ההווה,  בגוף, בנפש, בתודעה, וברוח, אולם מסתבר כי לתרגול מדיטציה יש השפעות רבות נוספות, על בריאות, על התנהגות ועל המוח.

פרופ’ ריצ’רד דייוויסון, נוירופסיכולוג, מאוניברסיטת וויסקונסין ומתרגל מדיטציה מזה שנים , בקש לחקור את ההשפעה של מדיטציה על המוח. במחקרו הראה כי ניתן לפתח תכונות אנושיות חיוביות דרך תרגול מדיטטיבי. הוא מצא הבדלים בין סוגי תרגול מדיטטיבי שונים, ונראה שיש להן השלכות ניורולוגיות והתנהגותיות שונות, וכן השלכות חשובות לבריאות פיזית אצל מתרגלים מנוסים ומתחילים. במחקרו בדק דווידסון מתרגלים וותיקים מזרם הבודהיזם הטיבטי ומצא כי אזורים שונים במוח, השתנו בגודלם כתוצאה מהתרגול הקבוע. אזור הדחפים האלימים במח קטן, אזור החמלה גדל. פרופ’ דוידסון בדק גם השפעה קצרת טווח, על סטודנטים, ומצא כי סטודנטים שתרגלו במשך שבועיים מדיטציה של חמלה לאורך חצי שעה ביום, התמתנו בתגובותיהם בעת כעס, וגילו חמלה  כלפי אנשים בסבל. אצל סטודנטים אחרים, שתרגלו מדיטציה ימים מלאים  לאורך שלושה שבועות, היתה עליה משמעותית ברמת החיסונית של הגוף.

פרופ’ דווידסון אינו היחיד שחקר זאת, ויליאם קרומי מביא נתונים  ממחקרים שנעשו באוניברסיטאות הרווארד, ייל, ומסצ’וסטס. המחקרים מלמדים כי נמצאה עדות לכך שהמדיטציה יכולה לשנות את המבנה הפיזי של המוח. בסריקות מוח התברר כי גודלם של חלקים במוח האחראים על תשומת לב ועיבוד על חושי אצל מודטים (אנשים המתרגלים מדיטציה בקביעות) גדול משמעותית מאשר הממוצע באוכלוסיה. באחד האזורים האפורים, ההתעבות הפכה להיות מובהקת יותר במבוגרים מאשר באנשים צעירים. הממצאים הפתיעו  כי אותם קטעים של הקורטקס האנושי, או כיפת החשיבה, בדרך כלל מתדלדלים עם הגיל.
שרה לזר, מובילת המחקר ופסיכולוגית בביה”ס לרפואה בהרווארד, מאשרת כי  “גילויים אלה הם בקנה אחד עם ממצאי מחקרים אחרים, שהוכיחו כי איזור המוזיקה גדל במוחם של מוזיקאים, ואזורים מוטוריים וויזואליים במוחותיהם של להטוטנים. במילים אחרות, מבנה המוח של מבוגר יכול להשתנות בתגובה לתרגול קבוע.”  לזר, החלה לתרגל מדיטציה לפני כ10 שנים וכעת מתרגלת  כשלוש פעמים בשבוע. בהתחלה היא לא הייתה בטוחה שזה יעבוד. אבל “אני בהחלט חוויתי שינויים לטובה” היא אומרת. “זה מפחית מתח ומגדיל את בהירות המחשבה שלי ואת הסובלנות בהתמודדות עם מצבים קשים”. “קטנים ככל שיהיו, הבדלים אלה הולכים להוביל להרבה יותר מחקרים, כדי לדעת מה בדיוק קורה ואיך נשתמש במדיטציה בצורה טובה, על מנת לשפר את בריאותנו ואיכות חיינו, ואפילו להאט את תהליך ההזדקנות“.

פרופ’ דוידסון מנבא  כי בשנת 2050  : יהיו תרגולי מוח בדיוק כמו שהיום יש תרגולי הגוף, רופאים יכוונו את הלקוחות לחשיבה אחרת, והבנת השפעת החשיבה על הבריאות, בבתי הספר ומכללות למורים ילמדו תרגולים להעצמת הסליחה והחמלה, ואנשים יהיו עם אחריות אישית וסביבתית רחבות יותר.

כיצד נתרגל נוכחות ברגע ההווה? חווים את התחושות בכאן ועכשיו ולא חושבים עליהן, או מעוררים רגש כלפיהן. לדוגמה: אם שומעים לפתע רעש, פשוט מקשיבים לו במקום להתחיל לחשוב עליו. אם יש כאב, פשוט מבחינים בתחושות הפיזיות, ולא נסחפים אחריו. ואם שום דבר לא שם, ממקדים את תשומת הלב בנשימה. הגירויים והתחושות הם כמו ענן החולף בשמי התודעה, הם עוברים ואם אנו לא נאחזים בהם הם חולפים ללא הטבעה של רגש או מחשבה. למשל כאשר צריכים לסיים מטלה, המוח מייצר לחץ ודאגה של “מה יקרה אם” זה תהליך שגוזל המון אנרגיה מהמיקוד במטלה עצמה, אם במקום לפתח דאגה אהיה במטלה ואבצע אותה, אוכל לעמוד בלוח הזמנים ואיכות הביצוע תשתפר. מודטים וותיקים מפתחים יכולת שלא לחשוב או לפתח דברים שעולים בתודעתם.

ולסיכום ציטוט מדבריו של הנרי דויד תורו “כפי שצעד אחד אינו יוצר שביל על האדמה, כך מחשבה אחת אינה יוצרת חותם בראש. כדי ליצור הטבעה משמעותית עלינו ללכת עוד ועוד. כדי ליצור דרך מנטלית משמעותית עלינו לחזור שוב ושוב על המחשבות אשר אנו רוצים שיתוו את חיינו”. כדי שנבחין בשינוי עלינו להתמיד, עד שיטבע חותם בדרכנו.

הקשר בין אימון במדיטציה ובין מזג האוויר מאת עדה אבשלום

הימים האחרונים של חורף וגשם ש”נפלו” עלינו פתאום אחרי שכבר תלינו את המעילים ואפסנו את שמיכות הפוך, הזכירו לי קואן שעבדנו אתו בקבוצת המדיטציה שלנו. (קואנים הם אותן “חידות” משונות שאי אפשר לפתור בכלי הניתוח המחשבתיים הרגילים שלנו. המפורסם שבהם הוא: “מה הוא קול מחיאת כף היד האחת?”)

הקואן שאתו עבדנו ושאליו אני מכוונת הוא:

תלמיד שאל את המורה: איך אפשר להיפטר מהחום ומהקור?

ענה המורה: לך למקום שבו אין חום ואין קור.

אמר התלמיד: איפה אין חום ואין קור?

ענה המורה: כשחם תן לחום לשרוף אותך וכשקר תן לקור להקפיא אותך.

נתבונן בתשומת לב בחילופי הדברים האלה.

התלמיד מבקש להיפטר מהחום ומהקור, והמורה עונה לו תשובה שעל פניה נראית צינית, שיש בה רצון להגחיך את השאלה. איפה אין חום ואין קור? ואכן התלמיד מתפלא ושואל בדיוק את זה. איפה אין חום ואין קור?! ותשובת המורה, מוזרה מפחידה?

וכאן בדיוק נולד הקשר שבין מזג האוויר והמדיטציה.

במדיטציה אנחנו לא מחפשים דבר. לא מנסים להיפטר מהחום או מהקור, או מכל דבר אחר שפוגש את שדה התודעה שלנו, שנעים לנו או לא נעים לנו, מתאים לנו או לא מתאים לנו. אנחנו רק מתמסרים באופן מלא לכל מה שיש. אם זה חום, מתמסרים לחום, לגמרי. בלי להתגעגע למזגן, בלי לקטר על הקיץ במדינה הזאת… וכך גם לקור, לפקק, לכל מה שבא ופוגש אותנו. במצב הזה של התמסרות מלאה נופלות המחיצות. נעלמים הגבולות שאנחנו מציבים כל הזמן בינינו ובין מה שקורה לנו. ואז באמת אין חום ואין קור, כי חום וקור הן רק הגדרות גסות. הרי החוויה של חום מורכבת מכל כך הרבה פרטים שונים. תחושת הטמפרטורה. תחושת טיפות הזיעה המטפטפות. תחושת הבגד על הגוף. וכשאני באמת בתוך כל התחושות העדינות האלה, איפה החום? איפה הקור?

ואז גם תשובתו הראשונה של המורה: לך למקום שבו אין חום ואין קור, כבר לא נראית צינית. היא תשובה המראה על הדרך.

כתבה: עדה אבשלום, מלמדת מדיטציית זן ב”מקום לרוח” בימי שני מ-20:00 עד 21:30.

רפואה הוליסיטית

המונח ‘רפואה הוליסטית’ (מיוונית: “שלם” או “כולל”) נטבע ב -1981, והוא מבוסס על ההנחה כי “השלם הוא יותר מסכום חלקיו.”  ע”פ הגישה ההוליסטית, הטיפול בכל בעיה (גם אם ספציפית מאוד) צריך לכלול ראיה רחבה של האדם כולו, על כל מערכותיו ורבדיו.  על כן, הרפואה ההוליסטית מדגישה את תפקיד ואחריות האדם במניעה וטיפול עצמי המתחילים מאורח חיים בריא, הרגלי שינה, נשימה ואכילה נכונים, הימנעות ממצבי לחץ, מתח, ומסיכונים מיותרים, שהיה באוויר צח וכד’.

הביקורת של העוסקים ברפואה ההוליסטית על הרפואה המערבית מבוססת בעיקרה על העובדה שהרפואה המערבית מתעלמת מתפקודו של האדם כמכלול ומתמקדת רק בתסמינים ומחלות ספציפיים. כמו כן, הגישה ההוליסטית מותחת ביקורת על הקלות בה הרפואה המערבית נעזרת בתהליכים פולשניים שלא לצורך.

לרפואה ההוליסטית יסודות כבר בפילוסופיה היוונית, אך רק בסוף המאה העשרים ‘אורח החיים הבריא’ שהיא מטיפה, הפך לפופולארי. רוב תחומי הריפוי ההוליסטי משתייכים לתחום הרפואה האלטרנטיבית שגם קיבלה בשנים האחרונות לגיטימציה כחלק מהתנועה הפסבדו מדעית “העידן החדש” שהתפתחה על רקע הביקורת כלפי הרפואה הקונבנציונאלית לגבי חוסר הרוחניות ומרכזיות הטכנולוגיה בעידן המודרני.  

רבים עדיין מכנים את הרפואה האלטרנטיבית כרפואה ‘משלימה’ כיוון שהם מסרבים לראות בה כדרך אלטרנטיבית לרפואה הקונבנציונאלית. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שעדיין קיים מחסור במחקרים על הצלחת טיפוליהן של השיטות האלטרנטיביות השונות.  בשל המחסור בביסוסים מחקריים, עדיין קיים החשש שהרפואה האלטרנטיבית אינה מרפאת את הבעיה אלא הופכת את החולה לאופטימי בזכות אמונתו שבעייתו בטיפול (אפקט פסיכולוגי הנקרא ‘אפקט פלצבו’).  

על אף ביקורות אלו, הרפואה הקונבנציונאלית נותנת מקום של כבוד לשיטות האלטרנטיביות–ובינהן השיטות ההוליסטיות–גם אם הן עדיין נתפסות על ידה כ’משלימות’ אותה. דבר אחד כבר ברור ומוסכם; הרפואה האלטרנטיבית בכלל, והגישה ההוליסטית בפרט, מציעים יתרונות רבים מעבר לאלו שהרפואה הקונבנציונאלית יכולה להציע. השיטות ההוליסטיות מספקות דרך נפלאה להשגת איזון ובריאות לגוף ולנפש.  

המאמר מבוסס על ידע ועל עובדות מויקיפדיה

נקודות ומרכזים אנרגטיים והשפעתם על תרגולי צ’י קונג

תרגול הצ’י קונג נגזר מהרפואה הסינית המסורתית ומתבסס על השימוש במודעות ובתנועה לשיפור זרימת האנרגייה בגוף. כמו ברפואה הסינית, תרגול הצ’י קונג משתמש בנקודות ומרכזים אנרגטיים של הגוף במטרה למקסם את השפעת התרגול.

להלן מספר נקודות ומרכזים אנרגטיים המיטיביים את תרגול הצ’י קונג:

המרכז האנרגטי טאן טיאן (tan tien) ממוקם בתוך הבטן, סנטימטרים ספורים מתחת לטבור. הרפואה הסינית גורסת כי הטאן טיאן הוא מרכז העצמה של הגוף, אליו מתחברים כל ערוצי האנרגיה. לפיתוח הצ’י במרכז זה משמעות רבה הן לשיפור הבריאות והן לפיתוח העצמה הפנימית.

תפקידו בתרגול הצ’י קונג: כיוון המודעות אל הטאן טיאן מביא לחיזוק האנרגיה ול”מילוי” הטאן טיאן בצ’י.  כאשר הטאן טיאן שופע באנרגיה, היא מתחילה “לגלוש” אל המרידיאנים ולהביא לתהליך ספונטני של זרימת אנרגיה בגוף ושל ריפוי.

נקודת שער השמיים (baihui du20) 

ממוקמת בחלק העליון של הגולגולת, על קו האמצע (מחברת שני קווים אנכים היוצאים מהקצוות העליונים של האזניים) והיא קשורה לאנרגיית היאנג בגוף ומקושרת לערוצי האנרגיה היאנגיים.

תפקידה בתרגול הצ’י קונג: כיוון המודעות לנקודה זו מאפשרת מצד אחד את שיפור זרימת האנרגיה האנכית בגוף (ביחד עם נקודת מפגש היין), ומאפשרת את פתיחת צ’אקרת הכתר ויצירת קשר עם אנרגיית השמיים.

נקודת מפגש היין (huiyin ren1)

ממוקמת במרכז הפרינאום (חייץ הנקבים – האיזור שבין פי הטבעת לאיבר המין), וקשורה לאנרגיית היין ומקושרת לערוצי הרן והדו המרכיבים את “המסלול השמימי הקטן”.

תפקידה בתרגול הצ’י קונג: כיוון המודעות לנקודה זו, בשילוב עם נקודת שער השמיים, עוזר לשפר את זרימת האנרגייה האנכית בגוף ומאפשר חיבור לציר האנכי. נקודה זו קשורה לצ’אקרת הבסיס וליצירת קשר עם אנרגיית האדמה.

נקודת שער האש (laogong p8) ממוקמת במרכז כף היד, מקושרת עם אנרגיית הלב, ומהווה נקודת תקשורת עם האנרגיה שמחוץ לגוף.

תפקידה בתרגול הצ’י קונג: כיוון המודעות לנקודה זו מביא לפתיחתה ולחיזוק זרימת האנרגיה בידיים. בנקודה זו אפשרית חישה של צ’י בשלבים מוקדמים יחסית של התרגול. ברמות מתקדמות של צ’י קונג ניתן להשתמש בנקודה זו כשער להקרנת אנרגית ריפוי.

נקודת המעיין המבעבע (yongchuan k1) ממוקמת במרכז השליש הקידמי של כף הרגל ומקשרת לאנרגיית האדמה. הנקודה נמצאת על ערוץ האנרגיה של הכליות, ומאפשרת מעבר אנרגיה בין גוף האדם והאדמה.

תפקידה בתרגול צ’י קונג: כיוון המודעות, או ‘פתיחת’ הנקודה מאפשרים חיבור לאנרגיית האדמה.

הצ’י קונג כארגז כלים לחיי היומיום/מתוך וואלה בריאות

מאת: גרשון קום, מורה בכיר לצ’י קונג טיפולי, דוקטורס

יום שלישי, 25 באפריל 2006, לקריאת המאמר ליחצו על הכותרת

הצ’י קונג כארגז כלים לחיי היומיום/ מתוך וואלה בריאות

מאת: גרשון קום, מורה בכיר לצ’י קונג טיפולי, דוקטורס

יום שלישי, 25 באפריל 2006,

צ’י קונג היא תורת תנועת גוף שמקורה בסין לפני כ-5,000 שנה. שיטה זו נחשבת לשיטה טיפולית בבעיות גוף-נפש, להעצמה אנרגטית ומוכרת כלוחמה רכה. הנחת היסוד היא, כי תנועה מובנית ומושכלת כפי שפיתחו המאסטרים מהמזרח לאורך דורות, מטביעה חותמה על המתרגל מבחינת מצבו הגופני-נפשי.

התנועה מופנמת בגוף המתרגל בכך שהיא מגרה ערוצי אנרגיה המכונים מרידיאנים, אשר פרושים בגוף האדם, וכן בעזרת גירוי מרכזי אנרגיה שהעיקרי שבהם הוא הדאן טיין או בשמו האחר ההרה, הממוקם במרכז הבטן התחתונה מעט מתחת לטבור.

תרגול חוזר ונשנה של תנועה זו או אחרת בצ’י קונג גורם לגוף ללמוד ולהפנים מעין שפה חדשה. הפנמת הלימוד תיצור גוף המתפקד בצורה יעילה מאד, הרבה מעל הממוצע ביחס לאדם שלא טרח ללמד את גופו שפה יחודיית עם עקרונות תנועתיים ואנרגטיים מועילים. אם אכן הפנים הגוף שפה זו, הוא יבחר להשתמש בה בחיי היומיום ודווקא באותם רגעים, שבהם הוא פועל כאוטונומיה עצמאית בפני עצמה. הרי לא בכל רגע ורגע אנו חושבים איך וכיצד לנוע; בוודאי שלא ברגע חירום כאשר אז הגוף מגיב כאינסטינקט.

לתנועת הצ’י קונג מספר עקרונות שיש להקפיד עליהם. אזכיר את תשע העקרונות העיקריים, וכן אסביר ברמת האיזכור את מטרת יישום העקרונות.

עקרונות לביצוע

עקרון ראשון: גוף רפוי אך ערני, מיוצב ולא תלוש. עיניים פקוחות, שרירים וגידים אינם תפוסים, מיפרקים אינם נעולים. חיוך קל ביותר, אפשרי אף שיהיה סמוי ולא נראה, כך שיבטיח רפיון והרגעות בגבולות המותר.

שלוש מטרות לעיקרון זה:

1. בגוף רפוי יכולה להתבצע זרימת אנרגיה בערוצי האנרגיה, במרידיאנים. זרימת אנרגיה מבטיחה איזון אנרגטי שמשמעותו חוסן פיזי ונפשי. יש לזכור כי מחלה, כאב ותחושה לא נעימה נתפסים כחסימה אנרגטית.
2. גוף רפוי נע בקלילות ובזריזות, וכן קולט גירויים סביבתיים רבים יותר; כך שתיפקודו בכל רגע נתון יעיל ואפקטיבי .
3. היבט מנטאלי. גוף רפוי הוא גוף שפתוח לסביבה ביחס לגוף נעול שמתבטא בנעילת מיפרקים, קשיחות שרירים וגידים, כעסנות ושאר מחשבות שליליות. גוף רפוי יוצר אישות המאופיינת בפתיחות. פתיחות זו משולה לחנות עם דלת גדולה, רחבה ומזמינה, עם חלון ראווה מכובד ומסקרן כך שנוצרת דואליות מפרה בין האדם המשוחרר לסביבה. אין בפתיחות זו לנטרל בקרה על גורמים ותהליכים העלולים להרע לנו. ההפך. פיקחות והבנת המתרחש במרחב תתרחש במלוא העוצמה, כך שכל סכנה תידחה הרבה עוד לפני הגיעה לסף.

עקרון שני: האגן מהווה ציר תנועתי ולכן האגן ייזום את תנועת הגוף.

שתי מטרות לעיקרון זה:

1. האגן מהווה את מרכז כובד הגוף, כך ששימוש באגן כיוזם תנועה וכציר תנועה, מייעל את הפעולות המוטוריות של גופינו תוך חסכון באנרגיה ושימוש מבזבז של שרירי הגפיים.

2. הגדרת האגן כיוזם תנועה וכציר תנועה מעוררת לפעולה את האנרגיה המוגדרת כדאן טיין, האגורה במרכז הבטן התחתונה, 2-3 אצבעות מתחת לטבור .

עקרון שלישי: עיקרה של התנועה היא פעולה פנימית ולאו דווקא התנועה החיצונית הנראית לכול. מכיוון שהצ’י קונג היא תורת תנועה פנימית המניעה ומשנעת אנרגיה, הרי שניתן להבין שהתנועה החיצונית של ידיים, רגליים והטיית גוף אינה החלק העיקרי של התנועה. תנועת הצ’י קונג מלווה בפעולות מודגשות ומתוזמנות של שאיפת אוויר ונשיפת אוויר בעת ביצוע החלק היאנגי, החלק הפעיל של התנועה. שאיפת אוויר תתבצע דרך האף, משקל הגוף בעת הנשיפה יטה מעט מאד לעקבי כף הרגל, אגן יטה מעט לאחור, בטן וחזה יכונסו במידת האפשר. בעת שאיפת אוויר, משקל הגוף יטה מעט לכריות אצבעות כף הרגל, אגן יטה מעט קדימה, בטן וחזה יימתחו. תהליך זה ילווה גם תודעתית עם אזור הדאן טיין.

עקרון רביעי: מעגליות. תנועות הצ’י קונג תהיינה מעגליות במידת האפשר, דבר שיבטיח זרימת אנרגיה, צ’י, במרידיאנים ובמרכזי האנרגיה.

עקרון חמישי: היבט התנהגותי, נפשי ומנטלי. תנועת הצ’י קונג עשויה להפנים לגוף המתרגל תובנות ברמה המנטאלית, עקרונות התנהגות לחיי היומיום. לדוגמא שלושה עקרונות:

1. גוף רפוי ותנועה מעגלית מעודדת את המתרגל להתייחס לקונפליקטים יומיומיים כאירועים שאין להלחם נגדם אלא להשתלב עמם באלגנטיות, להבינם ובהתאם לנצל את נקודות התורפה שלהם בכדי לגבור עליהם ללא עימות.
2. במספר רב של תרגילי צ’י קונג, בולטת מאד הדינמיקה של תנועה מעגלית הנעצרת לפתע או נחתכת לפתע בפתאומיות. מרכיב זה מבקש ללמד את המתרגל את העובדה שלמרות הצורך לחיות בהרמוניה גם עם קשיים ויריבים, יש גבולות אדומים לגישה זו. המתרגל שולט בתנועה המעגלית ולא ההפך, כך שהוא קובע את גבולות המעגליות מבחינה גיאומטרית ומבחינת תיזמון כמו גם את אירועי היומיום. לא אירועי היומיום שולטים בנו, אלא אנו שולטים בהם.
3. שמירה על מרכז הכובד גם כאשר מטים משקל גוף קדימה. יש להקפיד שהברך לא תחצה את קו אצבעות כף הרגל בעת נטיית הגוף קדימה. גם כאן יש מסר תנועתי למתרגל שבעת אינטראקציה עם הזולת לצורך הענקה או לצורך הגנה, המתרגל שומר על כך שמרכז הכובד שלו יישאר כך שלא ניתן יהיה להזיזו ממקומו.
4. בעת ביצוע תנועת צ’י קונג יש להקפיד על השתרשות של כפות הרגליים בקרקע בכדי להבטיח יציבות מכסימלית.

עקרון שישי: היבט בריאותי ופיזי של תירגול צ’י קונג .

1. תירגול נכון מגרה מרידיאנים (ערוצי אנרגיה) בגוף המתרגל.
2. תירגול מניע מיפרקים.
3. תירגול מפעיל שרירים עמוקים בעיקר אלה של עמוד השדרה האמורים לתמוך במבנה המעוקל של העמוד.
4. התמודדות והקניית מיומנות של שמירת שיווי משקל.
5. הקניית מיומנות של זריזות.
6. הקניית תנועות הכרחיות הנדרשות לדינמיקה של לחימה , בעיקר הגנה והתראה.

עקרון שביעי: יישום עקרון ההיפוך המשתלב. השלם ביקום מורכב מהפכים המשתלבים זה בזה. עקרון הבא לידי ביטוי גרפי במודל יין ויאנג. כך לדוגמא ניתן לציין את היממה המורכבת מיום ולילה, הזוג מורכב מזכר ונקבה. מכיוון שהאדם הוא חלק אינטגראלי מהיקום, הרי שנכון יהיה שתנועת הצ’י קונג המתורגלת תייצג את השלמות המורכבת מהפכים המשתלבים זה בזה. הביטוי לכך בתנועות הצ’י קונג מתבטא במנח ידיים: יד פונה למעלה ובאותה עת היד השניה פונה מטה. יד אחת פונה קדימה והשניה פונה אחורה. רגליים: רגל אחת תהיה “כבדה ” – רגל שמרבית משקל הגוף מוטה עליה, והרגל השניה תהיה “צפה ” – רגל משוחררת לרגע ממעמסת משקל הגוף המוטה על הרגל השניה.

עקרון שמיני: חיבור חושים למרחב “כאן ועכשיו”. תירגול צ’י קונג אמור להקנות כלים מנטליים ופיזיים למתרגל, בכדי שתיפקודו היומיומי יהיה יעיל יותר. בתירגול צ’י קונג הגוף אמור להיות רפוי אך לא רופס. הוא אמור להיות נכון בכל רגע ורגע להתמודד עם האתגר שהמרחב מזמן לו, ולכן הגוף אמור להיות דרוך אך לא תפוס ונעול. זו גם הסיבה שאין לעצום עיניים ולהתנתק בעת תירגול צ’י קונג.

עקרון תשיעי: עקרון החזרה. בכדי להבטיח הפנמת המטרות הפיזיות והמנטליות של תרגילי הצ’י קונג, יש להקפיד על אימון יומיומי שאורכו שעה מינימום. באימון היומיומי מומלץ לבצע תרגיל אחד עד שניים בצורה עקבית ומחזורית. יש לדעת שאימון יעיל ופורה שיבטיח תוצאות לעתיד לבוא, הוא אימון המתבצע בעקביות ללא הנחות וויתורים.

בין אימון פיזי אחד למשנהו, יש להקפיד על אימון מנטאלי שמהותו חשיבה על מהות התרגיל, דרך ביצועו ומטרותיו.

אמצו את הצ’י קונג כדרך חיים. אימון מהנה, פורה ויעיל.

גרשון קום הוא מנהל פורום צ’י קונג וטאי צ’י באתר דוקטורס.