נוכחות ברגע ההווה – לשם מה? מאת מאיה קרני

נוכחות בהווה מאיה תמונה

התורות הרוחניות, ממזרח ומערב, מכוונות אותנו אל נוכחות ברגע ההווה כדי לחוש שלווה, כדי לחוש אחד עם העולם, כדי להגיע לתודעה משוחררת וחופשיה.  נוכחות ברגע ההווה מחברת אותנו אל רעננותו של כל רגע ורגע. כיצד להיות בנוכחות? תרגול מדיטציה, מסייע לנו להתאמן להיות בנוכחות מלאה ברגע ההווה,  בגוף, בנפש, בתודעה, וברוח, אולם מסתבר כי לתרגול מדיטציה יש השפעות רבות נוספות, על בריאות, על התנהגות ועל המוח.

פרופ’ ריצ’רד דייוויסון, נוירופסיכולוג, מאוניברסיטת וויסקונסין ומתרגל מדיטציה מזה שנים , בקש לחקור את ההשפעה של מדיטציה על המוח. במחקרו הראה כי ניתן לפתח תכונות אנושיות חיוביות דרך תרגול מדיטטיבי. הוא מצא הבדלים בין סוגי תרגול מדיטטיבי שונים, ונראה שיש להן השלכות ניורולוגיות והתנהגותיות שונות, וכן השלכות חשובות לבריאות פיזית אצל מתרגלים מנוסים ומתחילים. במחקרו בדק דווידסון מתרגלים וותיקים מזרם הבודהיזם הטיבטי ומצא כי אזורים שונים במוח, השתנו בגודלם כתוצאה מהתרגול הקבוע. אזור הדחפים האלימים במח קטן, אזור החמלה גדל. פרופ’ דוידסון בדק גם השפעה קצרת טווח, על סטודנטים, ומצא כי סטודנטים שתרגלו במשך שבועיים מדיטציה של חמלה לאורך חצי שעה ביום, התמתנו בתגובותיהם בעת כעס, וגילו חמלה  כלפי אנשים בסבל. אצל סטודנטים אחרים, שתרגלו מדיטציה ימים מלאים  לאורך שלושה שבועות, היתה עליה משמעותית ברמת החיסונית של הגוף.

פרופ’ דווידסון אינו היחיד שחקר זאת, ויליאם קרומי מביא נתונים  ממחקרים שנעשו באוניברסיטאות הרווארד, ייל, ומסצ’וסטס. המחקרים מלמדים כי נמצאה עדות לכך שהמדיטציה יכולה לשנות את המבנה הפיזי של המוח. בסריקות מוח התברר כי גודלם של חלקים במוח האחראים על תשומת לב ועיבוד על חושי אצל מודטים (אנשים המתרגלים מדיטציה בקביעות) גדול משמעותית מאשר הממוצע באוכלוסיה. באחד האזורים האפורים, ההתעבות הפכה להיות מובהקת יותר במבוגרים מאשר באנשים צעירים. הממצאים הפתיעו  כי אותם קטעים של הקורטקס האנושי, או כיפת החשיבה, בדרך כלל מתדלדלים עם הגיל.
שרה לזר, מובילת המחקר ופסיכולוגית בביה”ס לרפואה בהרווארד, מאשרת כי  “גילויים אלה הם בקנה אחד עם ממצאי מחקרים אחרים, שהוכיחו כי איזור המוזיקה גדל במוחם של מוזיקאים, ואזורים מוטוריים וויזואליים במוחותיהם של להטוטנים. במילים אחרות, מבנה המוח של מבוגר יכול להשתנות בתגובה לתרגול קבוע.”  לזר, החלה לתרגל מדיטציה לפני כ10 שנים וכעת מתרגלת  כשלוש פעמים בשבוע. בהתחלה היא לא הייתה בטוחה שזה יעבוד. אבל “אני בהחלט חוויתי שינויים לטובה” היא אומרת. “זה מפחית מתח ומגדיל את בהירות המחשבה שלי ואת הסובלנות בהתמודדות עם מצבים קשים”. “קטנים ככל שיהיו, הבדלים אלה הולכים להוביל להרבה יותר מחקרים, כדי לדעת מה בדיוק קורה ואיך נשתמש במדיטציה בצורה טובה, על מנת לשפר את בריאותנו ואיכות חיינו, ואפילו להאט את תהליך ההזדקנות“.

פרופ’ דוידסון מנבא  כי בשנת 2050  : יהיו תרגולי מוח בדיוק כמו שהיום יש תרגולי הגוף, רופאים יכוונו את הלקוחות לחשיבה אחרת, והבנת השפעת החשיבה על הבריאות, בבתי הספר ומכללות למורים ילמדו תרגולים להעצמת הסליחה והחמלה, ואנשים יהיו עם אחריות אישית וסביבתית רחבות יותר.

כיצד נתרגל נוכחות ברגע ההווה? חווים את התחושות בכאן ועכשיו ולא חושבים עליהן, או מעוררים רגש כלפיהן. לדוגמה: אם שומעים לפתע רעש, פשוט מקשיבים לו במקום להתחיל לחשוב עליו. אם יש כאב, פשוט מבחינים בתחושות הפיזיות, ולא נסחפים אחריו. ואם שום דבר לא שם, ממקדים את תשומת הלב בנשימה. הגירויים והתחושות הם כמו ענן החולף בשמי התודעה, הם עוברים ואם אנו לא נאחזים בהם הם חולפים ללא הטבעה של רגש או מחשבה. למשל כאשר צריכים לסיים מטלה, המוח מייצר לחץ ודאגה של “מה יקרה אם” זה תהליך שגוזל המון אנרגיה מהמיקוד במטלה עצמה, אם במקום לפתח דאגה אהיה במטלה ואבצע אותה, אוכל לעמוד בלוח הזמנים ואיכות הביצוע תשתפר. מודטים וותיקים מפתחים יכולת שלא לחשוב או לפתח דברים שעולים בתודעתם.

ולסיכום ציטוט מדבריו של הנרי דויד תורו “כפי שצעד אחד אינו יוצר שביל על האדמה, כך מחשבה אחת אינה יוצרת חותם בראש. כדי ליצור הטבעה משמעותית עלינו ללכת עוד ועוד. כדי ליצור דרך מנטלית משמעותית עלינו לחזור שוב ושוב על המחשבות אשר אנו רוצים שיתוו את חיינו”. כדי שנבחין בשינוי עלינו להתמיד, עד שיטבע חותם בדרכנו.

הקשר בין אימון במדיטציה ובין מזג האוויר מאת עדה אבשלום

הימים האחרונים של חורף וגשם ש”נפלו” עלינו פתאום אחרי שכבר תלינו את המעילים ואפסנו את שמיכות הפוך, הזכירו לי קואן שעבדנו אתו בקבוצת המדיטציה שלנו. (קואנים הם אותן “חידות” משונות שאי אפשר לפתור בכלי הניתוח המחשבתיים הרגילים שלנו. המפורסם שבהם הוא: “מה הוא קול מחיאת כף היד האחת?”)

הקואן שאתו עבדנו ושאליו אני מכוונת הוא:

תלמיד שאל את המורה: איך אפשר להיפטר מהחום ומהקור?

ענה המורה: לך למקום שבו אין חום ואין קור.

אמר התלמיד: איפה אין חום ואין קור?

ענה המורה: כשחם תן לחום לשרוף אותך וכשקר תן לקור להקפיא אותך.

נתבונן בתשומת לב בחילופי הדברים האלה.

התלמיד מבקש להיפטר מהחום ומהקור, והמורה עונה לו תשובה שעל פניה נראית צינית, שיש בה רצון להגחיך את השאלה. איפה אין חום ואין קור? ואכן התלמיד מתפלא ושואל בדיוק את זה. איפה אין חום ואין קור?! ותשובת המורה, מוזרה מפחידה?

וכאן בדיוק נולד הקשר שבין מזג האוויר והמדיטציה.

במדיטציה אנחנו לא מחפשים דבר. לא מנסים להיפטר מהחום או מהקור, או מכל דבר אחר שפוגש את שדה התודעה שלנו, שנעים לנו או לא נעים לנו, מתאים לנו או לא מתאים לנו. אנחנו רק מתמסרים באופן מלא לכל מה שיש. אם זה חום, מתמסרים לחום, לגמרי. בלי להתגעגע למזגן, בלי לקטר על הקיץ במדינה הזאת… וכך גם לקור, לפקק, לכל מה שבא ופוגש אותנו. במצב הזה של התמסרות מלאה נופלות המחיצות. נעלמים הגבולות שאנחנו מציבים כל הזמן בינינו ובין מה שקורה לנו. ואז באמת אין חום ואין קור, כי חום וקור הן רק הגדרות גסות. הרי החוויה של חום מורכבת מכל כך הרבה פרטים שונים. תחושת הטמפרטורה. תחושת טיפות הזיעה המטפטפות. תחושת הבגד על הגוף. וכשאני באמת בתוך כל התחושות העדינות האלה, איפה החום? איפה הקור?

ואז גם תשובתו הראשונה של המורה: לך למקום שבו אין חום ואין קור, כבר לא נראית צינית. היא תשובה המראה על הדרך.

כתבה: עדה אבשלום, מלמדת מדיטציית זן ב”מקום לרוח” בימי שני מ-20:00 עד 21:30.