הקשר בין אימון במדיטציה ובין מזג האוויר מאת עדה אבשלום

הימים האחרונים של חורף וגשם ש”נפלו” עלינו פתאום אחרי שכבר תלינו את המעילים ואפסנו את שמיכות הפוך, הזכירו לי קואן שעבדנו אתו בקבוצת המדיטציה שלנו. (קואנים הם אותן “חידות” משונות שאי אפשר לפתור בכלי הניתוח המחשבתיים הרגילים שלנו. המפורסם שבהם הוא: “מה הוא קול מחיאת כף היד האחת?”)

הקואן שאתו עבדנו ושאליו אני מכוונת הוא:

תלמיד שאל את המורה: איך אפשר להיפטר מהחום ומהקור?

ענה המורה: לך למקום שבו אין חום ואין קור.

אמר התלמיד: איפה אין חום ואין קור?

ענה המורה: כשחם תן לחום לשרוף אותך וכשקר תן לקור להקפיא אותך.

נתבונן בתשומת לב בחילופי הדברים האלה.

התלמיד מבקש להיפטר מהחום ומהקור, והמורה עונה לו תשובה שעל פניה נראית צינית, שיש בה רצון להגחיך את השאלה. איפה אין חום ואין קור? ואכן התלמיד מתפלא ושואל בדיוק את זה. איפה אין חום ואין קור?! ותשובת המורה, מוזרה מפחידה?

וכאן בדיוק נולד הקשר שבין מזג האוויר והמדיטציה.

במדיטציה אנחנו לא מחפשים דבר. לא מנסים להיפטר מהחום או מהקור, או מכל דבר אחר שפוגש את שדה התודעה שלנו, שנעים לנו או לא נעים לנו, מתאים לנו או לא מתאים לנו. אנחנו רק מתמסרים באופן מלא לכל מה שיש. אם זה חום, מתמסרים לחום, לגמרי. בלי להתגעגע למזגן, בלי לקטר על הקיץ במדינה הזאת… וכך גם לקור, לפקק, לכל מה שבא ופוגש אותנו. במצב הזה של התמסרות מלאה נופלות המחיצות. נעלמים הגבולות שאנחנו מציבים כל הזמן בינינו ובין מה שקורה לנו. ואז באמת אין חום ואין קור, כי חום וקור הן רק הגדרות גסות. הרי החוויה של חום מורכבת מכל כך הרבה פרטים שונים. תחושת הטמפרטורה. תחושת טיפות הזיעה המטפטפות. תחושת הבגד על הגוף. וכשאני באמת בתוך כל התחושות העדינות האלה, איפה החום? איפה הקור?

ואז גם תשובתו הראשונה של המורה: לך למקום שבו אין חום ואין קור, כבר לא נראית צינית. היא תשובה המראה על הדרך.

כתבה: עדה אבשלום, מלמדת מדיטציית זן ב”מקום לרוח” בימי שני מ-20:00 עד 21:30.

הצ’י קונג כארגז כלים לחיי היומיום/מתוך וואלה בריאות

מאת: גרשון קום, מורה בכיר לצ’י קונג טיפולי, דוקטורס

יום שלישי, 25 באפריל 2006, לקריאת המאמר ליחצו על הכותרת

הצ’י קונג כארגז כלים לחיי היומיום/ מתוך וואלה בריאות

מאת: גרשון קום, מורה בכיר לצ’י קונג טיפולי, דוקטורס

יום שלישי, 25 באפריל 2006,

צ’י קונג היא תורת תנועת גוף שמקורה בסין לפני כ-5,000 שנה. שיטה זו נחשבת לשיטה טיפולית בבעיות גוף-נפש, להעצמה אנרגטית ומוכרת כלוחמה רכה. הנחת היסוד היא, כי תנועה מובנית ומושכלת כפי שפיתחו המאסטרים מהמזרח לאורך דורות, מטביעה חותמה על המתרגל מבחינת מצבו הגופני-נפשי.

התנועה מופנמת בגוף המתרגל בכך שהיא מגרה ערוצי אנרגיה המכונים מרידיאנים, אשר פרושים בגוף האדם, וכן בעזרת גירוי מרכזי אנרגיה שהעיקרי שבהם הוא הדאן טיין או בשמו האחר ההרה, הממוקם במרכז הבטן התחתונה מעט מתחת לטבור.

תרגול חוזר ונשנה של תנועה זו או אחרת בצ’י קונג גורם לגוף ללמוד ולהפנים מעין שפה חדשה. הפנמת הלימוד תיצור גוף המתפקד בצורה יעילה מאד, הרבה מעל הממוצע ביחס לאדם שלא טרח ללמד את גופו שפה יחודיית עם עקרונות תנועתיים ואנרגטיים מועילים. אם אכן הפנים הגוף שפה זו, הוא יבחר להשתמש בה בחיי היומיום ודווקא באותם רגעים, שבהם הוא פועל כאוטונומיה עצמאית בפני עצמה. הרי לא בכל רגע ורגע אנו חושבים איך וכיצד לנוע; בוודאי שלא ברגע חירום כאשר אז הגוף מגיב כאינסטינקט.

לתנועת הצ’י קונג מספר עקרונות שיש להקפיד עליהם. אזכיר את תשע העקרונות העיקריים, וכן אסביר ברמת האיזכור את מטרת יישום העקרונות.

עקרונות לביצוע

עקרון ראשון: גוף רפוי אך ערני, מיוצב ולא תלוש. עיניים פקוחות, שרירים וגידים אינם תפוסים, מיפרקים אינם נעולים. חיוך קל ביותר, אפשרי אף שיהיה סמוי ולא נראה, כך שיבטיח רפיון והרגעות בגבולות המותר.

שלוש מטרות לעיקרון זה:

1. בגוף רפוי יכולה להתבצע זרימת אנרגיה בערוצי האנרגיה, במרידיאנים. זרימת אנרגיה מבטיחה איזון אנרגטי שמשמעותו חוסן פיזי ונפשי. יש לזכור כי מחלה, כאב ותחושה לא נעימה נתפסים כחסימה אנרגטית.
2. גוף רפוי נע בקלילות ובזריזות, וכן קולט גירויים סביבתיים רבים יותר; כך שתיפקודו בכל רגע נתון יעיל ואפקטיבי .
3. היבט מנטאלי. גוף רפוי הוא גוף שפתוח לסביבה ביחס לגוף נעול שמתבטא בנעילת מיפרקים, קשיחות שרירים וגידים, כעסנות ושאר מחשבות שליליות. גוף רפוי יוצר אישות המאופיינת בפתיחות. פתיחות זו משולה לחנות עם דלת גדולה, רחבה ומזמינה, עם חלון ראווה מכובד ומסקרן כך שנוצרת דואליות מפרה בין האדם המשוחרר לסביבה. אין בפתיחות זו לנטרל בקרה על גורמים ותהליכים העלולים להרע לנו. ההפך. פיקחות והבנת המתרחש במרחב תתרחש במלוא העוצמה, כך שכל סכנה תידחה הרבה עוד לפני הגיעה לסף.

עקרון שני: האגן מהווה ציר תנועתי ולכן האגן ייזום את תנועת הגוף.

שתי מטרות לעיקרון זה:

1. האגן מהווה את מרכז כובד הגוף, כך ששימוש באגן כיוזם תנועה וכציר תנועה, מייעל את הפעולות המוטוריות של גופינו תוך חסכון באנרגיה ושימוש מבזבז של שרירי הגפיים.

2. הגדרת האגן כיוזם תנועה וכציר תנועה מעוררת לפעולה את האנרגיה המוגדרת כדאן טיין, האגורה במרכז הבטן התחתונה, 2-3 אצבעות מתחת לטבור .

עקרון שלישי: עיקרה של התנועה היא פעולה פנימית ולאו דווקא התנועה החיצונית הנראית לכול. מכיוון שהצ’י קונג היא תורת תנועה פנימית המניעה ומשנעת אנרגיה, הרי שניתן להבין שהתנועה החיצונית של ידיים, רגליים והטיית גוף אינה החלק העיקרי של התנועה. תנועת הצ’י קונג מלווה בפעולות מודגשות ומתוזמנות של שאיפת אוויר ונשיפת אוויר בעת ביצוע החלק היאנגי, החלק הפעיל של התנועה. שאיפת אוויר תתבצע דרך האף, משקל הגוף בעת הנשיפה יטה מעט מאד לעקבי כף הרגל, אגן יטה מעט לאחור, בטן וחזה יכונסו במידת האפשר. בעת שאיפת אוויר, משקל הגוף יטה מעט לכריות אצבעות כף הרגל, אגן יטה מעט קדימה, בטן וחזה יימתחו. תהליך זה ילווה גם תודעתית עם אזור הדאן טיין.

עקרון רביעי: מעגליות. תנועות הצ’י קונג תהיינה מעגליות במידת האפשר, דבר שיבטיח זרימת אנרגיה, צ’י, במרידיאנים ובמרכזי האנרגיה.

עקרון חמישי: היבט התנהגותי, נפשי ומנטלי. תנועת הצ’י קונג עשויה להפנים לגוף המתרגל תובנות ברמה המנטאלית, עקרונות התנהגות לחיי היומיום. לדוגמא שלושה עקרונות:

1. גוף רפוי ותנועה מעגלית מעודדת את המתרגל להתייחס לקונפליקטים יומיומיים כאירועים שאין להלחם נגדם אלא להשתלב עמם באלגנטיות, להבינם ובהתאם לנצל את נקודות התורפה שלהם בכדי לגבור עליהם ללא עימות.
2. במספר רב של תרגילי צ’י קונג, בולטת מאד הדינמיקה של תנועה מעגלית הנעצרת לפתע או נחתכת לפתע בפתאומיות. מרכיב זה מבקש ללמד את המתרגל את העובדה שלמרות הצורך לחיות בהרמוניה גם עם קשיים ויריבים, יש גבולות אדומים לגישה זו. המתרגל שולט בתנועה המעגלית ולא ההפך, כך שהוא קובע את גבולות המעגליות מבחינה גיאומטרית ומבחינת תיזמון כמו גם את אירועי היומיום. לא אירועי היומיום שולטים בנו, אלא אנו שולטים בהם.
3. שמירה על מרכז הכובד גם כאשר מטים משקל גוף קדימה. יש להקפיד שהברך לא תחצה את קו אצבעות כף הרגל בעת נטיית הגוף קדימה. גם כאן יש מסר תנועתי למתרגל שבעת אינטראקציה עם הזולת לצורך הענקה או לצורך הגנה, המתרגל שומר על כך שמרכז הכובד שלו יישאר כך שלא ניתן יהיה להזיזו ממקומו.
4. בעת ביצוע תנועת צ’י קונג יש להקפיד על השתרשות של כפות הרגליים בקרקע בכדי להבטיח יציבות מכסימלית.

עקרון שישי: היבט בריאותי ופיזי של תירגול צ’י קונג .

1. תירגול נכון מגרה מרידיאנים (ערוצי אנרגיה) בגוף המתרגל.
2. תירגול מניע מיפרקים.
3. תירגול מפעיל שרירים עמוקים בעיקר אלה של עמוד השדרה האמורים לתמוך במבנה המעוקל של העמוד.
4. התמודדות והקניית מיומנות של שמירת שיווי משקל.
5. הקניית מיומנות של זריזות.
6. הקניית תנועות הכרחיות הנדרשות לדינמיקה של לחימה , בעיקר הגנה והתראה.

עקרון שביעי: יישום עקרון ההיפוך המשתלב. השלם ביקום מורכב מהפכים המשתלבים זה בזה. עקרון הבא לידי ביטוי גרפי במודל יין ויאנג. כך לדוגמא ניתן לציין את היממה המורכבת מיום ולילה, הזוג מורכב מזכר ונקבה. מכיוון שהאדם הוא חלק אינטגראלי מהיקום, הרי שנכון יהיה שתנועת הצ’י קונג המתורגלת תייצג את השלמות המורכבת מהפכים המשתלבים זה בזה. הביטוי לכך בתנועות הצ’י קונג מתבטא במנח ידיים: יד פונה למעלה ובאותה עת היד השניה פונה מטה. יד אחת פונה קדימה והשניה פונה אחורה. רגליים: רגל אחת תהיה “כבדה ” – רגל שמרבית משקל הגוף מוטה עליה, והרגל השניה תהיה “צפה ” – רגל משוחררת לרגע ממעמסת משקל הגוף המוטה על הרגל השניה.

עקרון שמיני: חיבור חושים למרחב “כאן ועכשיו”. תירגול צ’י קונג אמור להקנות כלים מנטליים ופיזיים למתרגל, בכדי שתיפקודו היומיומי יהיה יעיל יותר. בתירגול צ’י קונג הגוף אמור להיות רפוי אך לא רופס. הוא אמור להיות נכון בכל רגע ורגע להתמודד עם האתגר שהמרחב מזמן לו, ולכן הגוף אמור להיות דרוך אך לא תפוס ונעול. זו גם הסיבה שאין לעצום עיניים ולהתנתק בעת תירגול צ’י קונג.

עקרון תשיעי: עקרון החזרה. בכדי להבטיח הפנמת המטרות הפיזיות והמנטליות של תרגילי הצ’י קונג, יש להקפיד על אימון יומיומי שאורכו שעה מינימום. באימון היומיומי מומלץ לבצע תרגיל אחד עד שניים בצורה עקבית ומחזורית. יש לדעת שאימון יעיל ופורה שיבטיח תוצאות לעתיד לבוא, הוא אימון המתבצע בעקביות ללא הנחות וויתורים.

בין אימון פיזי אחד למשנהו, יש להקפיד על אימון מנטאלי שמהותו חשיבה על מהות התרגיל, דרך ביצועו ומטרותיו.

אמצו את הצ’י קונג כדרך חיים. אימון מהנה, פורה ויעיל.

גרשון קום הוא מנהל פורום צ’י קונג וטאי צ’י באתר דוקטורס.