לאה בר , ציירת מנדלות

המעגל המקודש – המנדלה

מקור השם מנדלה הוא בשפת הסנסקריט (שפת הודו העתיקה): מנדה=מהות, לה=בתוך , כלומר להיות במהות.

המנדלה הינה דיאגרמה סימבולית, מעגל בעל מרכז וציור או סימן גרפי בתוכו. מקורה במזרח הרחוק, ושם מהווה חלק דומיננטי ומרכזי בתרבות. משמשת לטקסים רבים, תפילות, בקשות, קמעות, ומהווה מרכיב משמעותי בתרבות הבודהיזם הטיבטי, בנפאל והודו קיימים בתי ספר רבים לציור מנדלות.

בקרוב תתקיים ב”מקום לרוח” סדנאת מנדלות – לחצו כאן לפרטים

אך לא רק בתרבויות הללו, בשפה העברית נקראת המנדלה מעגלה, יש הסוברים כי בתקופות קדומות היו ציירי מעגלות גם בדת היהודית. כך מסופר על חוני המעגל , כי צייר עיגול ועמד בתוכו בתפילה לגשם…ואכן ירד הגשם. אם נתבונן בקמעות קבליים, נראה גם ברבים מהם את המבנה של המעגלה.
צורת העיגול הינה צורה שכיחה בטבע, למותר לציין כי היקום כולו בנוי מעגלים החגים סביב עצמם וזה סביב זה. בתרבויות רבות מייחסים למעגל תכונות מיסטיות.

לאה בר , ציירת מנדלות

מנדלה. ציירה: לאה בר

המנדלה בצורתה העגולה, ובאלמנטים הגאומטרים המשולבים בה, מבטאת את רעיון השילוב בין תוכן לצורה. בצורתה המושלמת היא מאפשרת יציקת סמלים לא מודעים בתוך מבנה מסודר, סימטרי, מאוזן והרמוני. הגאומטריה מעניקה למנדלה עקביות, כדי שיהיה ניתן להרחיב תוכן ומשמעות פסיכולוגית ופילוסופית‏.

הפסיכואנליטיקאי קרל גוסטב יונג סבר שלמנדלה יש השפעה ממרכזת על המצייר אותה, וכן על הצופה בה, וכי היא מאפשרת ארגון מחדש של האישיות באמצעות יצירתו של מרכז חדש. יונג האמין שהמנדלה היא ארכיטיפ (מבנה תפיסתי קדום משותף לאנושות) המייצג את העצמי, הוא מתאר אותו כמרכז ממנו מתפתחת הנפש‏. יונג זיהה את המנדלה כמופיעה בתרבויות שונות, אצל מטופלים  בחלומותיהם וציוריהם, והשתמש בה לתרפיה עצמית ולטיפול. בעבודה עם מטופלים הוא הבחין כי מנדלות הופיעו באופן ספונטני, ותפסו מקום מרכזי במהלך תקופות בהן מטופלים חוו מצבי כאוס, מתח ובלבול. לפיכך המריץ יונג את מטופליו להמשיך וליצור מנדלות, מתוך אמונה שאלו יאיצו את תהליך ההחלמה. יונג האמין, שהדיבור על הציור מקדם את הטיפול, ואף משחרר את המטופל מהתלות במטפל. שחרור חיוני לתהליך האינדיבידואציה. בתהליך יצירת המנדלה, כארכיטיפ של העצמי – מרכז מארגן שממנו יש גדילה נפשית. יונג הזכיר שני מקורות כוח עיקרים: הלא מודע, שממנו מופקות הפנטזיות באופן ספונטני; והחיים, שהם מודעות אינטואיטיבית לעצמי.

המנדלה שאנו יוצרים מסמלת אותנו, את גופינו, מצבנו הנפשי ומקומנו בעולם.

“אין לך דבר שאינו נקודה היוצרת סביבה מעגלים מעגלים עד אין סוף” – זוהי המנדלה.

אוסף ציורי מנדלות

המנדלה הינה סמל ארכיטיפי המיצג את האדם ואת המבנה האטומי של העולם למרכיביו.

משקף את התפתחות ה”אני” ומשמש אמצעי לריפוי עצמי והתפתחות אישית. ציור מנדלה הינו  מסע אל פנימה אל נבכי הנפש. איך זה קורה? באופן לא מודע. הצורות הראשונות אליהן חשוף התינוק, הרחם ,במבנהה המעוגל, השד עם הפטמה כמרכז, העיניים המתבוננות בו. המעגל מתחבר לתפיסה התבניתית המופנמת ומהווה השראה לאדם באשר הוא ולאורך כל ההיסטוריה.

ציור מנדלה הוא ציור טבעי, בתוך מבנה מעוגל המעניק חוויה מיוחדת של ריכוז והרפיה למצייר. היא מהווה מרחב בטוח ומקודש המתחבר בתת מודע לתחושת הביטחון הבסיסית אותה חווה אדם בהיותו ברחם. לכן, כל ציור בתוך העגול נותן כוח של מרכוז ורוגע למצייר.

תוך כדי ציור ישנה תחושה מרגיעה של סדר ואיזון פנימי.

המנדלה מאפשרת התבוננות מעמיקה לתוך נפשו של האדם בהתייחסות להשפעות הגומלין שבין גוף לנפש. היא כלי טיפולי ואבחוני כי היא משקפת את השפה הלא מילולית של האדם. כל בחירה של מרכיב במנדלה מספרת על האדם, על ילדותו ויחסיו עם סביבתו, על מצבו הפיזי והנפשי.

נושא הצבע ומשמעותו, הסמל כמייצג אמירה אישית ותרבותית, ארגון המנדלה, השימוש בחומרים, מיקום הצבעים, המרכז, השוליים, לכל אלו משמעויות. תוך כדי ציור עולים דברים למודעות מתוך התת מודע  לכן זה מהנה בפני עצמו, מעלה שמחה ורוגע. יוצר מפגש של האדם עם עצמו. זהו בסיס לצמיחה וכלי לריפוי, דרך לביטוי הרגשות.

מנדלה לדוגמא

החיים הם התגלות, העולם מתפתח על ידי חשיפה והגשמה של דברים שכבר קיימים בצד הנסתר של החיים, “כי הדברים החשובים באמת סמויים מהעין” (הנסיך הקטן).

מדוע משמשת המנדלה ככלי להתפתחות אישית?

המנדלה היא סמל וכלי טבעי של האנרגיה הפנימית המקנה אפשרות להיות שלם יותר וקרוב יותר למי שאנחנו באמת.

בציור אנחנו למעשה פוגשים את עצמנו. הציור מאפשר לצור שינוי והתמרה ולהתפתח. המנדלה נותנת לאדם אפשרות להתרכז ולהקשיב לעצמו. ציור מנדלה מעביר את האדם מהקשבה חיצונית להקשבה פנימית. דרך החיבור לצבעים, קווים וצורות (המייצרים תדרים שונים) אנחנו מאפשרים לעצמנו להתחבר לתדרים להם אנחנו זקוקים. חיבור זה במבנה של מנדלה יוצר תחושת איזון. הפרה של איזון, מביאה לחולי, יצירת איזון מביאה לריפוי.

היכולת לאסוף מידע, לנתח, ולשוחח באמצעותו עם המצייר דורשת מומחיות מקצועית.

כתבה איווט שולומון, נטורופטית ומנחה סדנאות להתפתחות אישית ב”מקום לרוח” במבשרת.

בקרוב תתקיים ב”מקום לרוח” סדנאת מנדלות – לחצו כאן לפרטים

האם ניתן להשתנות בגילי? מאת מאיה קרני

האם ניתן להשתנות מאיה תמונה

שאלה זו חוזרת לא פעם אצל אנשים המגיעים לטיפול, אלו בדרך כלל מגיעים עם סבל ארוך שנים. התבוננות לתוך הסבל מגלה דפוסים חוזרים שנטבעו בילדות או אף בגילגולים קודמים. בלא מודעות חוזרים הדפוסים ומשחזרים את עצמם במערכות יחסים נוספות בחיים.

התשובה לשאלה הזו היא בהחלט כן! ניתן לשנות והשתנות בכל גיל, אך צריך אומץ, יש צורך לבחור בזה, ולעבוד קשה.

 בשיר: אוטוביוגרפיה בחמישה פרקיםמתוך “ספר החיים והמתים הטיבטי”.

1. אני הולך ברחוב . במדרכה יש בור עמוק.  אני נופל לתוכו.  אני אבוד …אני חסר ישע. אין זו אשמתי.  לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

2.  אני הולך באותו רחוב.  במדרכה יש בור עמוק. אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.      אני נופל לתוכו שוב. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.  אבל אין זו אשמתי.  ושוב לוקח לי נצח לצאת.

3.  אני הולך באותו רחוב… במדרכה יש בור עמוק.  אני רואה אותו.  אני נופל לתוכו בכל זאת …כוח של הרגל. עיני פקוחות.   אני יודע היכן אני.  זוהי אשמתי.   אני יוצא מיד.

4.  אני הולך באותו רחוב . במדרכה יש בור עמוק.  אני עוקף אותו.

5.  אני הולך ברחוב אחר.

בשיר אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים, הוא צריך ליפול לבור שלוש פעמים עד שמתרחשת ההכרה, ושינוי התודעה זוהי אשמתי, אני יוצא מיד“.

מומחים בתחום בריאות הנפש מדברים על שינוי דפוסים המתרחש עקב טראומה, גופנית, נפשית כמו מחלה קשה,  בדרך כלל סרטן, גירושים, תאונה או אובדן.  הטראומה הינה נקודת עצירה המזומנת לנו ע”י נסיבות החיים, במסורות רוחניות מאמינים כי היא שלוחה לנו כדי ללמוד משהו, אך לא כולנו  מנצלים את ההזדמנות  לבחון לעומקם של הדברים.

מה צריך להתרחש על מנת שנוכל להפיק “תועלת” מטראומה?
מעטים האנשים המסוגלים לעשות זאת ללא עזרה מקצועית. הפקת התועלת כרוכה בהתבוננות עמוקה, לתוך אופן המחשבה,רגש, פעולה, שלנו. הנטיה הטבעית  היא להשליך על החוץ את הסיבות לסבלנו, מה שמכונה  בפסיכולוגיה חברתית “טעות הייחוס הבסיסית”- הנטייה של אנשים ליחס את כישלונותיהם לגורמים ולנסיבות חיצוניים, ואת הצלחותיהם לגורמים פנימיים.

האם חייבים טראומה?
הגישות הרוחניות מדגישות את יסוד הבחירה, ומפנות אותנו לקחת אחריות על גורלנו. “הכל צפוי, והרשות נתונה”, הפרשנות הקבלית  לדברי רבי עקיבא מכילה בתוכה סוד, המוביל את האדם לדרך שבה הוא חופשי לנהוג ולהנהיג  את חייו, מתוך מקום אמיתי, של הבנת המערכת שסביבו ורכישת היכולת להיות עמה בשיתוף. הסוד טמון ביחס שלנו אל המציאות. בבודהיזם מכוונים להתבוננות על השרשרת  מחשבה, עמדה, רגש, פעולה, למשל כאשר המחשבה, מובילה לעמדה  הבסיסית “העולם כולו נגדנו” “ובכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו”, הרי כל מציאות שתהיה מולנו, תפורש באור הזה, זהו דפוס חשיבה קורבני, המתווה חווית פחד והתגוננת. זהו מקרה של דפוס קולקטיבי.

הדפוס האישי הדומה,  לובש צורה של הסכמה פנימית של “לא מגיע לי.. אהבה, שמחה, עושר….”, “כולם נגדי” וכד’.  לאורך הדורות הוטבע בנו שופט פנימי ,הדן אותנו לאור מערכת של אמונות וחוקים שהפנמנו.  מגיל צעיר מאוד אולפנו לרצות כדי לזכות בגמול חיובי , של תשומת לב וחיזוקים, השופט הפנימי דן אותנו ללא רחמים, ומתמסר לעונש. מה לעשות כדי להשתחרר, כדי לשנות ולהשתנות?  הדרך להשתנות היא בשינוי התודעה שיוצרת מחשבות ועמדות ומולידה רגשות ודפוס התנהגות. יש המסוגלים ע”י השאה (סוגסטיה) עצמית לשנות את עצמם, מרביתנו זקוקים למלווה בדמות מטפל/ת המסייע/ת לנו לזהות את דפוסי המחשבה. המודעות היא צעד ראשון, הצעד הבא הוא זיהוי שורשיו של הדפוס, הסכמה לוותר עליו, שינוי הדפוס ובחירת דרך אחרת. ההבנה כי אנשים אינם פועלים נגדי אלא בעדם, הינה הבנה מכוננת, המולידה בחירה באופן התגובה המחשבתית, רגשית, התנהגותית כלפי הזולת.

כדברי השיר של גייל ספנייר רולינגס  “אתה המושך בחוטים”

“אנו קשורים
בדרכים סמויות
לפחדינו.
אנו הבובה
וגם המושך בחוטים,
הקורבנות של
הציפיות שלנו…..”

בידנו לברוא את עצמנו, עלינו להסכים לקחת אחריות על עצמינו ולהתחיל בתהליך.

הקשר בין אימון במדיטציה ובין מזג האוויר מאת עדה אבשלום

הימים האחרונים של חורף וגשם ש”נפלו” עלינו פתאום אחרי שכבר תלינו את המעילים ואפסנו את שמיכות הפוך, הזכירו לי קואן שעבדנו אתו בקבוצת המדיטציה שלנו. (קואנים הם אותן “חידות” משונות שאי אפשר לפתור בכלי הניתוח המחשבתיים הרגילים שלנו. המפורסם שבהם הוא: “מה הוא קול מחיאת כף היד האחת?”)

הקואן שאתו עבדנו ושאליו אני מכוונת הוא:

תלמיד שאל את המורה: איך אפשר להיפטר מהחום ומהקור?

ענה המורה: לך למקום שבו אין חום ואין קור.

אמר התלמיד: איפה אין חום ואין קור?

ענה המורה: כשחם תן לחום לשרוף אותך וכשקר תן לקור להקפיא אותך.

נתבונן בתשומת לב בחילופי הדברים האלה.

התלמיד מבקש להיפטר מהחום ומהקור, והמורה עונה לו תשובה שעל פניה נראית צינית, שיש בה רצון להגחיך את השאלה. איפה אין חום ואין קור? ואכן התלמיד מתפלא ושואל בדיוק את זה. איפה אין חום ואין קור?! ותשובת המורה, מוזרה מפחידה?

וכאן בדיוק נולד הקשר שבין מזג האוויר והמדיטציה.

במדיטציה אנחנו לא מחפשים דבר. לא מנסים להיפטר מהחום או מהקור, או מכל דבר אחר שפוגש את שדה התודעה שלנו, שנעים לנו או לא נעים לנו, מתאים לנו או לא מתאים לנו. אנחנו רק מתמסרים באופן מלא לכל מה שיש. אם זה חום, מתמסרים לחום, לגמרי. בלי להתגעגע למזגן, בלי לקטר על הקיץ במדינה הזאת… וכך גם לקור, לפקק, לכל מה שבא ופוגש אותנו. במצב הזה של התמסרות מלאה נופלות המחיצות. נעלמים הגבולות שאנחנו מציבים כל הזמן בינינו ובין מה שקורה לנו. ואז באמת אין חום ואין קור, כי חום וקור הן רק הגדרות גסות. הרי החוויה של חום מורכבת מכל כך הרבה פרטים שונים. תחושת הטמפרטורה. תחושת טיפות הזיעה המטפטפות. תחושת הבגד על הגוף. וכשאני באמת בתוך כל התחושות העדינות האלה, איפה החום? איפה הקור?

ואז גם תשובתו הראשונה של המורה: לך למקום שבו אין חום ואין קור, כבר לא נראית צינית. היא תשובה המראה על הדרך.

כתבה: עדה אבשלום, מלמדת מדיטציית זן ב”מקום לרוח” בימי שני מ-20:00 עד 21:30.

המלצה מהפסיכולוג הקליני, יקיר קריצ’מן

מאת:
יקיר קריצ’מן

תוכן הפניה:

המלצה על “מקום לרוח”:

זו הפעם השנייה בה אני עובר ב”מקום לרוח” סדנה אינטנסיבית בת 5 ימים. חווית השהיה במקום הינה חוויה של טבילה והטהרות. המקום תמיד מזמין, נקי, ומצויד ומעל לכל תומך באופן מושלם בתהליכי עבודה פנימית. זהו “מקום לרוח” במלוא מובן המילה.
תודה גדולה!

יקיר קריצ’מן – פסיכולוג קליני

 

המלצה מהמטפלת רוני מוסינזון

 

מאת:
רוני מוסנזון

תוכן הפניה:

"מקום לרוח" כשמו כן הוא. התארחתי בו בשתי סדנאות מיוחדות. המקום חם ונעים, מעורר אמון, תומך. מאיה מארחת מכל הלב. השהות במקום מאפשרת תהליך פנימי עמוק.
תודה!

המלצה מהמטפלת רחל סויסה

"לאחרונה השתתפתי במשך שבוע שלם בסדנה אינטנסיבית במקום לרוח. הסדנה עסקה בפסיכולוגיה רוחנית והועברה בעיקר באופן חווייתי. העבודה הרגשית היתה עמוקה, ולפעמים מאד כואבת. האוירה החמה, העיצוב המושקע ותשומת הלב לפרטים הקטנים כגון כריות שונות ושמיכות אישיות חמות, תרמו רבות להרגשה הטובה וליכולת  להפיק את המירב מהסדנה. 

רחל סויסה"

 

 

המלצה מהמטפלת איבון דויטש

 

מאת:
איבון דויטש

תוכן הפניה:

תודה על האירוח החם, תשומת הלב לפרטים הקטנים שיש בהם תחושה של הזנה במהלך הסדנא שקיימנו אצלכן. "מקום לרוח" הוא מקום מיוחד, בית אינטימי המשדר אהבה וריפוי. תודה וחיבוק. איבון