האם ניתן להשתנות בגילי? מאת מאיה קרני

האם ניתן להשתנות מאיה תמונה

שאלה זו חוזרת לא פעם אצל אנשים המגיעים לטיפול, אלו בדרך כלל מגיעים עם סבל ארוך שנים. התבוננות לתוך הסבל מגלה דפוסים חוזרים שנטבעו בילדות או אף בגילגולים קודמים. בלא מודעות חוזרים הדפוסים ומשחזרים את עצמם במערכות יחסים נוספות בחיים.

התשובה לשאלה הזו היא בהחלט כן! ניתן לשנות והשתנות בכל גיל, אך צריך אומץ, יש צורך לבחור בזה, ולעבוד קשה.

 בשיר: אוטוביוגרפיה בחמישה פרקיםמתוך “ספר החיים והמתים הטיבטי”.

1. אני הולך ברחוב . במדרכה יש בור עמוק.  אני נופל לתוכו.  אני אבוד …אני חסר ישע. אין זו אשמתי.  לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

2.  אני הולך באותו רחוב.  במדרכה יש בור עמוק. אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.      אני נופל לתוכו שוב. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.  אבל אין זו אשמתי.  ושוב לוקח לי נצח לצאת.

3.  אני הולך באותו רחוב… במדרכה יש בור עמוק.  אני רואה אותו.  אני נופל לתוכו בכל זאת …כוח של הרגל. עיני פקוחות.   אני יודע היכן אני.  זוהי אשמתי.   אני יוצא מיד.

4.  אני הולך באותו רחוב . במדרכה יש בור עמוק.  אני עוקף אותו.

5.  אני הולך ברחוב אחר.

בשיר אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים, הוא צריך ליפול לבור שלוש פעמים עד שמתרחשת ההכרה, ושינוי התודעה זוהי אשמתי, אני יוצא מיד“.

מומחים בתחום בריאות הנפש מדברים על שינוי דפוסים המתרחש עקב טראומה, גופנית, נפשית כמו מחלה קשה,  בדרך כלל סרטן, גירושים, תאונה או אובדן.  הטראומה הינה נקודת עצירה המזומנת לנו ע”י נסיבות החיים, במסורות רוחניות מאמינים כי היא שלוחה לנו כדי ללמוד משהו, אך לא כולנו  מנצלים את ההזדמנות  לבחון לעומקם של הדברים.

מה צריך להתרחש על מנת שנוכל להפיק “תועלת” מטראומה?
מעטים האנשים המסוגלים לעשות זאת ללא עזרה מקצועית. הפקת התועלת כרוכה בהתבוננות עמוקה, לתוך אופן המחשבה,רגש, פעולה, שלנו. הנטיה הטבעית  היא להשליך על החוץ את הסיבות לסבלנו, מה שמכונה  בפסיכולוגיה חברתית “טעות הייחוס הבסיסית”- הנטייה של אנשים ליחס את כישלונותיהם לגורמים ולנסיבות חיצוניים, ואת הצלחותיהם לגורמים פנימיים.

האם חייבים טראומה?
הגישות הרוחניות מדגישות את יסוד הבחירה, ומפנות אותנו לקחת אחריות על גורלנו. “הכל צפוי, והרשות נתונה”, הפרשנות הקבלית  לדברי רבי עקיבא מכילה בתוכה סוד, המוביל את האדם לדרך שבה הוא חופשי לנהוג ולהנהיג  את חייו, מתוך מקום אמיתי, של הבנת המערכת שסביבו ורכישת היכולת להיות עמה בשיתוף. הסוד טמון ביחס שלנו אל המציאות. בבודהיזם מכוונים להתבוננות על השרשרת  מחשבה, עמדה, רגש, פעולה, למשל כאשר המחשבה, מובילה לעמדה  הבסיסית “העולם כולו נגדנו” “ובכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו”, הרי כל מציאות שתהיה מולנו, תפורש באור הזה, זהו דפוס חשיבה קורבני, המתווה חווית פחד והתגוננת. זהו מקרה של דפוס קולקטיבי.

הדפוס האישי הדומה,  לובש צורה של הסכמה פנימית של “לא מגיע לי.. אהבה, שמחה, עושר….”, “כולם נגדי” וכד’.  לאורך הדורות הוטבע בנו שופט פנימי ,הדן אותנו לאור מערכת של אמונות וחוקים שהפנמנו.  מגיל צעיר מאוד אולפנו לרצות כדי לזכות בגמול חיובי , של תשומת לב וחיזוקים, השופט הפנימי דן אותנו ללא רחמים, ומתמסר לעונש. מה לעשות כדי להשתחרר, כדי לשנות ולהשתנות?  הדרך להשתנות היא בשינוי התודעה שיוצרת מחשבות ועמדות ומולידה רגשות ודפוס התנהגות. יש המסוגלים ע”י השאה (סוגסטיה) עצמית לשנות את עצמם, מרביתנו זקוקים למלווה בדמות מטפל/ת המסייע/ת לנו לזהות את דפוסי המחשבה. המודעות היא צעד ראשון, הצעד הבא הוא זיהוי שורשיו של הדפוס, הסכמה לוותר עליו, שינוי הדפוס ובחירת דרך אחרת. ההבנה כי אנשים אינם פועלים נגדי אלא בעדם, הינה הבנה מכוננת, המולידה בחירה באופן התגובה המחשבתית, רגשית, התנהגותית כלפי הזולת.

כדברי השיר של גייל ספנייר רולינגס  “אתה המושך בחוטים”

“אנו קשורים
בדרכים סמויות
לפחדינו.
אנו הבובה
וגם המושך בחוטים,
הקורבנות של
הציפיות שלנו…..”

בידנו לברוא את עצמנו, עלינו להסכים לקחת אחריות על עצמינו ולהתחיל בתהליך.

נוכחות ברגע ההווה – לשם מה? מאת מאיה קרני

נוכחות בהווה מאיה תמונה

התורות הרוחניות, ממזרח ומערב, מכוונות אותנו אל נוכחות ברגע ההווה כדי לחוש שלווה, כדי לחוש אחד עם העולם, כדי להגיע לתודעה משוחררת וחופשיה.  נוכחות ברגע ההווה מחברת אותנו אל רעננותו של כל רגע ורגע. כיצד להיות בנוכחות? תרגול מדיטציה, מסייע לנו להתאמן להיות בנוכחות מלאה ברגע ההווה,  בגוף, בנפש, בתודעה, וברוח, אולם מסתבר כי לתרגול מדיטציה יש השפעות רבות נוספות, על בריאות, על התנהגות ועל המוח.

פרופ’ ריצ’רד דייוויסון, נוירופסיכולוג, מאוניברסיטת וויסקונסין ומתרגל מדיטציה מזה שנים , בקש לחקור את ההשפעה של מדיטציה על המוח. במחקרו הראה כי ניתן לפתח תכונות אנושיות חיוביות דרך תרגול מדיטטיבי. הוא מצא הבדלים בין סוגי תרגול מדיטטיבי שונים, ונראה שיש להן השלכות ניורולוגיות והתנהגותיות שונות, וכן השלכות חשובות לבריאות פיזית אצל מתרגלים מנוסים ומתחילים. במחקרו בדק דווידסון מתרגלים וותיקים מזרם הבודהיזם הטיבטי ומצא כי אזורים שונים במוח, השתנו בגודלם כתוצאה מהתרגול הקבוע. אזור הדחפים האלימים במח קטן, אזור החמלה גדל. פרופ’ דוידסון בדק גם השפעה קצרת טווח, על סטודנטים, ומצא כי סטודנטים שתרגלו במשך שבועיים מדיטציה של חמלה לאורך חצי שעה ביום, התמתנו בתגובותיהם בעת כעס, וגילו חמלה  כלפי אנשים בסבל. אצל סטודנטים אחרים, שתרגלו מדיטציה ימים מלאים  לאורך שלושה שבועות, היתה עליה משמעותית ברמת החיסונית של הגוף.

פרופ’ דווידסון אינו היחיד שחקר זאת, ויליאם קרומי מביא נתונים  ממחקרים שנעשו באוניברסיטאות הרווארד, ייל, ומסצ’וסטס. המחקרים מלמדים כי נמצאה עדות לכך שהמדיטציה יכולה לשנות את המבנה הפיזי של המוח. בסריקות מוח התברר כי גודלם של חלקים במוח האחראים על תשומת לב ועיבוד על חושי אצל מודטים (אנשים המתרגלים מדיטציה בקביעות) גדול משמעותית מאשר הממוצע באוכלוסיה. באחד האזורים האפורים, ההתעבות הפכה להיות מובהקת יותר במבוגרים מאשר באנשים צעירים. הממצאים הפתיעו  כי אותם קטעים של הקורטקס האנושי, או כיפת החשיבה, בדרך כלל מתדלדלים עם הגיל.
שרה לזר, מובילת המחקר ופסיכולוגית בביה”ס לרפואה בהרווארד, מאשרת כי  “גילויים אלה הם בקנה אחד עם ממצאי מחקרים אחרים, שהוכיחו כי איזור המוזיקה גדל במוחם של מוזיקאים, ואזורים מוטוריים וויזואליים במוחותיהם של להטוטנים. במילים אחרות, מבנה המוח של מבוגר יכול להשתנות בתגובה לתרגול קבוע.”  לזר, החלה לתרגל מדיטציה לפני כ10 שנים וכעת מתרגלת  כשלוש פעמים בשבוע. בהתחלה היא לא הייתה בטוחה שזה יעבוד. אבל “אני בהחלט חוויתי שינויים לטובה” היא אומרת. “זה מפחית מתח ומגדיל את בהירות המחשבה שלי ואת הסובלנות בהתמודדות עם מצבים קשים”. “קטנים ככל שיהיו, הבדלים אלה הולכים להוביל להרבה יותר מחקרים, כדי לדעת מה בדיוק קורה ואיך נשתמש במדיטציה בצורה טובה, על מנת לשפר את בריאותנו ואיכות חיינו, ואפילו להאט את תהליך ההזדקנות“.

פרופ’ דוידסון מנבא  כי בשנת 2050  : יהיו תרגולי מוח בדיוק כמו שהיום יש תרגולי הגוף, רופאים יכוונו את הלקוחות לחשיבה אחרת, והבנת השפעת החשיבה על הבריאות, בבתי הספר ומכללות למורים ילמדו תרגולים להעצמת הסליחה והחמלה, ואנשים יהיו עם אחריות אישית וסביבתית רחבות יותר.

כיצד נתרגל נוכחות ברגע ההווה? חווים את התחושות בכאן ועכשיו ולא חושבים עליהן, או מעוררים רגש כלפיהן. לדוגמה: אם שומעים לפתע רעש, פשוט מקשיבים לו במקום להתחיל לחשוב עליו. אם יש כאב, פשוט מבחינים בתחושות הפיזיות, ולא נסחפים אחריו. ואם שום דבר לא שם, ממקדים את תשומת הלב בנשימה. הגירויים והתחושות הם כמו ענן החולף בשמי התודעה, הם עוברים ואם אנו לא נאחזים בהם הם חולפים ללא הטבעה של רגש או מחשבה. למשל כאשר צריכים לסיים מטלה, המוח מייצר לחץ ודאגה של “מה יקרה אם” זה תהליך שגוזל המון אנרגיה מהמיקוד במטלה עצמה, אם במקום לפתח דאגה אהיה במטלה ואבצע אותה, אוכל לעמוד בלוח הזמנים ואיכות הביצוע תשתפר. מודטים וותיקים מפתחים יכולת שלא לחשוב או לפתח דברים שעולים בתודעתם.

ולסיכום ציטוט מדבריו של הנרי דויד תורו “כפי שצעד אחד אינו יוצר שביל על האדמה, כך מחשבה אחת אינה יוצרת חותם בראש. כדי ליצור הטבעה משמעותית עלינו ללכת עוד ועוד. כדי ליצור דרך מנטלית משמעותית עלינו לחזור שוב ושוב על המחשבות אשר אנו רוצים שיתוו את חיינו”. כדי שנבחין בשינוי עלינו להתמיד, עד שיטבע חותם בדרכנו.

הקשר בין אימון במדיטציה ובין מזג האוויר מאת עדה אבשלום

הימים האחרונים של חורף וגשם ש”נפלו” עלינו פתאום אחרי שכבר תלינו את המעילים ואפסנו את שמיכות הפוך, הזכירו לי קואן שעבדנו אתו בקבוצת המדיטציה שלנו. (קואנים הם אותן “חידות” משונות שאי אפשר לפתור בכלי הניתוח המחשבתיים הרגילים שלנו. המפורסם שבהם הוא: “מה הוא קול מחיאת כף היד האחת?”)

הקואן שאתו עבדנו ושאליו אני מכוונת הוא:

תלמיד שאל את המורה: איך אפשר להיפטר מהחום ומהקור?

ענה המורה: לך למקום שבו אין חום ואין קור.

אמר התלמיד: איפה אין חום ואין קור?

ענה המורה: כשחם תן לחום לשרוף אותך וכשקר תן לקור להקפיא אותך.

נתבונן בתשומת לב בחילופי הדברים האלה.

התלמיד מבקש להיפטר מהחום ומהקור, והמורה עונה לו תשובה שעל פניה נראית צינית, שיש בה רצון להגחיך את השאלה. איפה אין חום ואין קור? ואכן התלמיד מתפלא ושואל בדיוק את זה. איפה אין חום ואין קור?! ותשובת המורה, מוזרה מפחידה?

וכאן בדיוק נולד הקשר שבין מזג האוויר והמדיטציה.

במדיטציה אנחנו לא מחפשים דבר. לא מנסים להיפטר מהחום או מהקור, או מכל דבר אחר שפוגש את שדה התודעה שלנו, שנעים לנו או לא נעים לנו, מתאים לנו או לא מתאים לנו. אנחנו רק מתמסרים באופן מלא לכל מה שיש. אם זה חום, מתמסרים לחום, לגמרי. בלי להתגעגע למזגן, בלי לקטר על הקיץ במדינה הזאת… וכך גם לקור, לפקק, לכל מה שבא ופוגש אותנו. במצב הזה של התמסרות מלאה נופלות המחיצות. נעלמים הגבולות שאנחנו מציבים כל הזמן בינינו ובין מה שקורה לנו. ואז באמת אין חום ואין קור, כי חום וקור הן רק הגדרות גסות. הרי החוויה של חום מורכבת מכל כך הרבה פרטים שונים. תחושת הטמפרטורה. תחושת טיפות הזיעה המטפטפות. תחושת הבגד על הגוף. וכשאני באמת בתוך כל התחושות העדינות האלה, איפה החום? איפה הקור?

ואז גם תשובתו הראשונה של המורה: לך למקום שבו אין חום ואין קור, כבר לא נראית צינית. היא תשובה המראה על הדרך.

כתבה: עדה אבשלום, מלמדת מדיטציית זן ב”מקום לרוח” בימי שני מ-20:00 עד 21:30.

מדיטציה זה לא מה שאתם חושבים!

מאת: ג’ון קאבאת זין

תרגום מאנגלית: דורית שיפין

מוטב להתחיל בכך שנבהיר כמה אי הבנות לגבי מדיטציה.

בתחילה נאמר שמדיטציה אינה טכניקה אלא דרך של הוויה . אומר זאת שנית: :מדיטציה היא דרך של הוויה ולא טכניקה.

.זאת לא אומרת שאין שיטות וטכניקות הקשורות למדיטציה. הן קיימות- ולמעשה יש מאות מהן. אולם ללא הבנה לכך שכל הטכניקות מנחות אותנו אל התודעה שלנו וחווית רגע ההוה, נוכל לאבד את עצמינו, בטכניקות ובמאמצים להשתמש בהן כדי להגיע למקום אחר ולחוות חוויה מיוחדת כשאנו רואים אותה כמטרה שלנו. גישה כזו יכולה למנוע את ההבנה שלנו על העושר של המדיטציה, לכן עוזר תמיד לזכור, שמדיטציה היא דרך להיות , או אם אפשר לאמר, דרך לראות לדעת ואפילו דרך של אהבה

שנית, מדיטציה היא לא דרך אחרת לאמר: הרפיה. ייתכן שאני צריך לאמר זאת שוב:

מדיטציה אינה מלה אחרת ל-הרפיה.

זאת לא אומרת שמדיטציה אינה מלווה במצבים עמוקים של הרפיה והרגשה טובה. כמובן שזה קיים או יכול לקרות לפעמים.אולם מדיטצית תשומת לב חובקת את כל סוגי מצבי התודעה במודעות ומבלי להעדיף מצב תודעה אחד על פני השני. כאב או יאוש, שעמום או אי שקט,תסכול, חרדה או מתח, הם מושאים בעלי ערך להתבוננות, במידה והם עולים ברגע הזה. כל אחד הוא הזדמנות טובה ללמידה ותובנה -ופוטנציאל לשיחרור ולא סימן לכך שהמדיטציה שלנו לא מוצלחתרק בגלל שאנו לא מרגישים רגועים או חווים שלווה ונעם.

אנו יכולים לאמר שמדיטציה היא דרך של הוויה, הנכונה לנסיבות בהן אנו מוצאים את עצמינו בכל רגע ורגע. אם אנו נתפסים לעיסוקי התודעה שלנו, לא נוכל להיות נוכחים בצורה נכונה ואלי לא נוכל להיות נוכחים כלל. אנו מכניסים אגנדה מכל סוג שהוא לכל דבר שנאמר או נעשה או נחשב גם אם לא נהיה מודעים לכך.

בזמן המדיטציה ענינים שונים יעסיקו את התודעה שלנו. רבים מהם כאוטיים,מטרידים, מכאיבים ומבלבלים. זהו טבע התודעה שלנו והחיים שלנו לעיתים, אולם אנו לא חייבים להסתבך בדברים אלו ולערפל את התפיסה שלנו לכל מה שקורה וכל מה שצריך את תשומת לבנו. זוהי אי ההצמדות -ולכן התפיסה הבהירה והרצון לפעול בהתאם בנסיבות הקיימות ,הם אלו שבונים את הדרך אותה אנו מכנים-מדיטציה.

יש כאלו שמחזיקים ברעיון שמדיטציה היא מעין מניפולציה פנימית, שהתוצאה שלה היא תודעה ריקה ממחשבות ללא דאגות. שאתם נופליםלתוך מצב מדיטטיבי שהוא תמיד מצב של הרפיה עמוקה, שלוה ותובנה, התפישה הזו היא הטעיה רצינית. מדיטציה יכולה להיות מלאה במחשבות, דאגות ותשוקות וכל מצב מנטלי שיכול לעלות אצל בן אנוש.זה לא התוכן של החוויה שחשוב אלאהיכולת שלנו להיות מודעים לתוכן הזה, לגורמים מהם הוא נובע והדרכים בהם גורמים אלו משחררים או כובלים אותנו רגע אחרי רגע, שנה אחר שנה.

בעוד שאין שום ספק, שמדיטציה יכולה להוביל להרפיה עמוקה, שלוה,תובנה,חכמה וחמלה, היא אף פעם לא תהיה מה שאנו חושבים, ומה שאנו חושבים לעצמנו זה אף פעם לא הסיפור השלם. זו אחת הסיבות לענין והמשיכה של המדיטציה.גם מתרגלים קבועים,שוכחים שהענין הוא לא לנסות להגיע למקום מיוחד, ומקווים או מתאמצים למען תוצאה מסוימת. גם שאנו כבר יודעים, זה יכול להופיע ועלינו להזכיר לעצמנו, לשחרר רעיונות ותשוקות מעין אלו, להתיחס אליהן כמו כל מחשבה אחרת שעולה בתודעה, לזכור לא להאחז בדבר ולהבין שאלו בדותות של מה שאנו מכנים התודעה המשתוקקת.

מדיטציה אינה נסיון להגיע למקום אחר אלא נסיון להרשות לעצמנו להיות בדיוק היכן שאנו נמצאים כפי שאנו, וגם לעולם להיות כפי שהוא ברגע זה. זה ודאי לא קל מפני שתמיד יש משהו שנמצא ובצדק שאינו בסדר, אם אנו נשארים בתוך החשיבה שלנו. לכן יש בדרך כלל התנגדות גדולה מצד התודעה והגוף להשלים עם הדברים בדיוק כפי שהם אפילו לרגע אחד. ההתנגדות הזו למה שיש יכולה להיות עיקשת במיוחד אם אנו מודטים מתוך תקווה שעל ידי כך אנחנו יכולים לגרום לדברים להשתנות,לשפר את חיינו ואת מצב העולם. זאת לא אומרת שהשאיפה לגרום לשינוי חיובי, לשפר את חיינו ואת העולם-אינם במקומם. אלו כולן אפשרויות אמיתיות כי רק על ידי מדיטציה בישיבה שקטה, תוכלו לשנות את עצמכם ואת העולם. למעשה רק על ידי הישיבה והנוכחות השקטה כבר עשינו זאת.

הפרדוקס הוא שתוכלו לשנות את עצמכם או את העולם אם תצאו מעצמכם לרגע ובהתמסרות וביטחון תאפשרו לדברים להיות כפי שהם מבלי לנשות להשיג משהו במיוחד לא יעדים שהם תוצרים של החשיבה שלנו.

אלברט אנשטיין ניסח זאת באמרו:”הבעיות שקיימות בעולם -היום לא ניתנות לפתרון על ידי אותה רמת חשיבה שיצרה אותם“. יישום האימרה הזו: אנו צריכים לפתח ולעדן את התודעה שלנו והיכולות שלה כדי להבין לדעת וללכת מעבר להרגלים ולחוסר המודעות שיצרנו.

איך נוכל לעשות זאת? בדיוק על ידי יציאה לרגע מההרגל שלנו, לצאת מחוץ לזרם המחשבה, לשבת על גדת הנהר ולנוח לזמן מה- עם הדברים כפי שהם. הכוונה היא להיות עם עם מה שיש - רגע אחד ולבטוח במה שהכי טוב והכי עמוק בתוכך גם אם זה לא נראה הגיוני לתודעה החושבת.

תשומת לב וקשב מודע להתנסות העירומהשל הרגע הזה יוצרת סביבה ,המזמינה ומזינה את אותן איכויות שקווית לטפח. כל האיכויות הללו כולן נובעות ממודעות- וזו אכן המודעות שמתפתחת כאשר אנו מפסיקים לנסות להגיע לאנשהוא או לטפח הרגשה מיוחדת ומאפשרים לעצמנו פשוט להיות היכן שאנחנו,ועם מה שאנו מרגישים כאן ועכשיו. לכן -מנקודת מבט של מודעות, כל מצב תודעה הוא מצב מדיטטיבי. כעס,פחד,אימה,עצב,התנגדות,חוסר-סובלנות,התלהבות,עונג,בילבול,גועל,בוז,קנאה,גאוה,חימה,תשוקה, אפילו דיכאון, שעמום וספק. למעשה כל המצבים הגופניים והנפשיים הם הזדמנויות להכיר את עצמנו טוב יותר, אם נוכל לעצור,להתבונן ולהקשיב. במילים אחרות, אם נוכל להיות קשובים ונוכחים באופן אינטימי עם מה שמופיע, במודעות בכל רגע ורגע. הדבר המדהים והכה מנוגד לאינטואיציה הוא, שדבר לא צריך לקרות, אנו יכולים להפסיק לנסות לגרום למשהו מיוחד לקרות. בעצם הויתור על הרצון למשהו מיוחד שיקרה, אולי נוכל להבחין שמשהו מאד מיוחד -כבר מופיע ותמיד ממשיך להופיע-החיים המתעוררים ומתהווים בכל רגע -כמו המודעות עצמה.