האם תרופות פסיכיאטריות הן המוצא היחיד לדיכאון?

כשהמדע והרוח נפגשים – מה  עוד אפשר לעשות נגד דכאון?

יותר ויותר אנשים בעולם המערבי מסתייעים היום בתרופות לשינה, נגד חרדה, דכאון, מתח. מחקרים שבוצעו בביה”ס לרפואה באוניברסיטת מסצ’וסטץ   בארה”ב מלמדים שתרגול קבוע יומי של מדיטציה מסייע להפחתת כל אלו,  ולהעלאת איכות החיים בצורה משמעותית. כך הוקמה יחידה מיוחדת, מרכז להפחתת לחצים השייך  לפקולטה לרפואה בראשותו של ג’ון קבט זין (ניתן לעין בערך ג’ון קבט זין בויקופדיה) מבתי החולים במסצ’וסטץ מופנים אנשים עם מגוון של מחלות,  מחלות לב, מחלות ריאה, סרטן למינהו, לחץ נפשי גבוה, כאבי ראש, סוגים שונים של כאבי גוף כרוניים, הפרעות שינה, אכילה, התקפי חרדה ועוד, אשר המשותף בהם הוא הרמת הידיים של המערכת לנוכח המצב של החולה, לאחר טיפול ממושך. עם השנים התרחב המרכז לתוכנית עולמית עוסקת בהנחית אנשים להתמודד עם מצבי מתח וחרדה, הדרך נקראת MBSR (Mindfulness-based Stress Reduction).

המשותף לאנשים המופנים למרכז הם סיפורי חיים מורכבים, בעברם, ביחסים שלהם, ותפיסתם לגבי המתרחש בחייהם. לעיתים מזומנות אלו אנשים אחוזי רגשי אשמה, כעס, וחסרי בטחון עצמי.  רבים מהם מגיעים לאחר שנים של טיפולים ברפואה קונבנציונאלית ללא כל שיפור במצבם. הם מגיעים במצב של ייאוש וחוסר אונים.
לא תמיד יש השפעה על הסימפטומים (סרטן, נכות וכד’) אך לאורך שנים של ניסיון בעבודה עם אנשים שונים ניתן לומר בודאות כי יש השפעה משמעותית על התפיסה שלהם את עצמם ואת העולם סביבם  ומכאן על איכות חייהם.

מדיטציה הינה דרך המלמדת אותנו להיות קשובים לרגע ההווה, זהו כלי נגיש לכל אחד ואחת מאיתנו, כלי שהוכיח את עצמו לאורך אלפי שנים כבר בתרבויות קדומות, במזרח ובמערב, כולל ביהדות. רבי נחמן, האר”י הקדוש, הבעל שם טוב, הרבי מלובביץ’ ועוד , מתארים חוויות של התייחדות שקטה, עם תשומת לב קשובה כדרך להגיע לאמת הפנימית. הרב אריה קפלן אף טווה את המושג מדיטציה יהודית, כדי לתת מענה לנוהרים אחר תרבויות המזרח מבלי להתייחס לתרבותם הם.

טיפוח תשומת לב קשובה, לא שיפוטית, מסייע לנו להגיע למחוזות עמוקים של שלווה. תשומת לב כזו אינה מחשבה על אודות משהו: היא מפגישה את הקשב של המתבונן עם תכני התודעה מבלי לחשוב עליהם, מבלי להשוות אותם, או מבלי להעריך או לשפוט את התופעות השונות שעולות בזמן התרגול בכל דרך אחרת. זוהי התבוננות נטורליסטית, או צפייה משתתפת, במסגרתה האובייקטים בהם מתבוננים הם תופעות שעולות בתודעה באופן טבעי בזמן של עירות.

ד”ר אלכסנדר בן אבן, נוירוכירורג בכיר ומנוסה, שהיה בתרדמת עקב דלקת קרום המוח למשך שבוע ימים, מתאר חווית סף מוות רוחנית עמוקה, חוויה של אחדות, אהבה ללא תנאי, הסתייעות בכוחות ודמויות מהיקום ומחוצה לו. למרבה ההפתעה של כל הרופאים המטפלים בו , אשר ויתרו על האפשרות שיחזור לחיים עקב הנזק המוחי שהניחו שהתרחש, חזר ד”ר אלכסנדר לתפקוד מלא והפך מאיש מדע ספקני, לרופא ואיש רוח המאמין באופן מלא בחוויות מיסטיות, לאחר שחקר אותן לעומק. ד”ר אלכסנדר בן אבן ממליץ לכל מי שרוצה להתחבר אל הפוטנציאל הגבוה, אל הממדים הגבוהים של התודעה  שלו לתרגל מדיטציה (ההוכחה לגן עדן, ידיעות ספרים 2013).

 למדיטציה דרכים רבות ומגוונות, וברוח הביטוי “כל הדרכים מובילות לרומא” הרי שכל אחד/אחת יכול/ה לבחור בדרך המתאימה לה/לו, המשותף בכל הדרכים היא ההכוונה לנוכחות מלאה ברגע ההווה, התפיסה כי החיים הם אוסף של דקות, כל דקה היא בעלת חשיבות מלאה, בלי קשר לחוויה שהיא מביאה איתה כאב, שמחה , פחד, אהבה.  נוכחות ברגע ההווה יוצרת חוויה שלווה ומלאה, ומעלה לאין שעור את איכות החיים. חלק מתרגולי המדיטציה קשורים לדתות שונות, וחלקם הן תרגולים ללא הקשר רוחני או דתי, בכל בדרכים המתרגלים המתמידים יוצאים נשכרים.

שם השם הנשגב ביותר, בתפיסה היהודית, ואשר אנו אסורים להגותו מורכב מהנכחת שלושת הזמנים עבר הווה עתיד, לכדי הוויה אחת. ואכן כאשר אנו נמצאים במלואינו ברגע ההווה, נראה כי אנו נמצאים בנוכחות שהיא מעבר לזמן ומקום, שהיא מרוממת ושונה לגמרי מחיי היום יום. במקום זה אנו חווים את עצמנו ואת העולם כאחד, שלווה וקבלה ממלאת אותנו.

אז אם זה כל כך טוב, למה לא לנסות? על מנת להרגיש מעט מהחוויה היחודית הזו של הוויה מלאה צריך להתמיד לפחות לאורך תקופה מסוימת, שווה לנסות, אנו משקיעים רבות באוכל, בקניות, בטלוויזיה, בעיתונים, ועוד… אולי הגיע זמן  להשקיע גם ברוח, בנשמה שלנו.

כתבה מאיה קרני, מנהלת מקום לרוח במבשרת

האם ניתן להשתנות בגילי? מאת מאיה קרני

האם ניתן להשתנות מאיה תמונה

שאלה זו חוזרת לא פעם אצל אנשים המגיעים לטיפול, אלו בדרך כלל מגיעים עם סבל ארוך שנים. התבוננות לתוך הסבל מגלה דפוסים חוזרים שנטבעו בילדות או אף בגילגולים קודמים. בלא מודעות חוזרים הדפוסים ומשחזרים את עצמם במערכות יחסים נוספות בחיים.

התשובה לשאלה הזו היא בהחלט כן! ניתן לשנות והשתנות בכל גיל, אך צריך אומץ, יש צורך לבחור בזה, ולעבוד קשה.

 בשיר: אוטוביוגרפיה בחמישה פרקיםמתוך “ספר החיים והמתים הטיבטי”.

1. אני הולך ברחוב . במדרכה יש בור עמוק.  אני נופל לתוכו.  אני אבוד …אני חסר ישע. אין זו אשמתי.  לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

2.  אני הולך באותו רחוב.  במדרכה יש בור עמוק. אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.      אני נופל לתוכו שוב. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.  אבל אין זו אשמתי.  ושוב לוקח לי נצח לצאת.

3.  אני הולך באותו רחוב… במדרכה יש בור עמוק.  אני רואה אותו.  אני נופל לתוכו בכל זאת …כוח של הרגל. עיני פקוחות.   אני יודע היכן אני.  זוהי אשמתי.   אני יוצא מיד.

4.  אני הולך באותו רחוב . במדרכה יש בור עמוק.  אני עוקף אותו.

5.  אני הולך ברחוב אחר.

בשיר אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים, הוא צריך ליפול לבור שלוש פעמים עד שמתרחשת ההכרה, ושינוי התודעה זוהי אשמתי, אני יוצא מיד“.

מומחים בתחום בריאות הנפש מדברים על שינוי דפוסים המתרחש עקב טראומה, גופנית, נפשית כמו מחלה קשה,  בדרך כלל סרטן, גירושים, תאונה או אובדן.  הטראומה הינה נקודת עצירה המזומנת לנו ע”י נסיבות החיים, במסורות רוחניות מאמינים כי היא שלוחה לנו כדי ללמוד משהו, אך לא כולנו  מנצלים את ההזדמנות  לבחון לעומקם של הדברים.

מה צריך להתרחש על מנת שנוכל להפיק “תועלת” מטראומה?
מעטים האנשים המסוגלים לעשות זאת ללא עזרה מקצועית. הפקת התועלת כרוכה בהתבוננות עמוקה, לתוך אופן המחשבה,רגש, פעולה, שלנו. הנטיה הטבעית  היא להשליך על החוץ את הסיבות לסבלנו, מה שמכונה  בפסיכולוגיה חברתית “טעות הייחוס הבסיסית”- הנטייה של אנשים ליחס את כישלונותיהם לגורמים ולנסיבות חיצוניים, ואת הצלחותיהם לגורמים פנימיים.

האם חייבים טראומה?
הגישות הרוחניות מדגישות את יסוד הבחירה, ומפנות אותנו לקחת אחריות על גורלנו. “הכל צפוי, והרשות נתונה”, הפרשנות הקבלית  לדברי רבי עקיבא מכילה בתוכה סוד, המוביל את האדם לדרך שבה הוא חופשי לנהוג ולהנהיג  את חייו, מתוך מקום אמיתי, של הבנת המערכת שסביבו ורכישת היכולת להיות עמה בשיתוף. הסוד טמון ביחס שלנו אל המציאות. בבודהיזם מכוונים להתבוננות על השרשרת  מחשבה, עמדה, רגש, פעולה, למשל כאשר המחשבה, מובילה לעמדה  הבסיסית “העולם כולו נגדנו” “ובכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו”, הרי כל מציאות שתהיה מולנו, תפורש באור הזה, זהו דפוס חשיבה קורבני, המתווה חווית פחד והתגוננת. זהו מקרה של דפוס קולקטיבי.

הדפוס האישי הדומה,  לובש צורה של הסכמה פנימית של “לא מגיע לי.. אהבה, שמחה, עושר….”, “כולם נגדי” וכד’.  לאורך הדורות הוטבע בנו שופט פנימי ,הדן אותנו לאור מערכת של אמונות וחוקים שהפנמנו.  מגיל צעיר מאוד אולפנו לרצות כדי לזכות בגמול חיובי , של תשומת לב וחיזוקים, השופט הפנימי דן אותנו ללא רחמים, ומתמסר לעונש. מה לעשות כדי להשתחרר, כדי לשנות ולהשתנות?  הדרך להשתנות היא בשינוי התודעה שיוצרת מחשבות ועמדות ומולידה רגשות ודפוס התנהגות. יש המסוגלים ע”י השאה (סוגסטיה) עצמית לשנות את עצמם, מרביתנו זקוקים למלווה בדמות מטפל/ת המסייע/ת לנו לזהות את דפוסי המחשבה. המודעות היא צעד ראשון, הצעד הבא הוא זיהוי שורשיו של הדפוס, הסכמה לוותר עליו, שינוי הדפוס ובחירת דרך אחרת. ההבנה כי אנשים אינם פועלים נגדי אלא בעדם, הינה הבנה מכוננת, המולידה בחירה באופן התגובה המחשבתית, רגשית, התנהגותית כלפי הזולת.

כדברי השיר של גייל ספנייר רולינגס  “אתה המושך בחוטים”

“אנו קשורים
בדרכים סמויות
לפחדינו.
אנו הבובה
וגם המושך בחוטים,
הקורבנות של
הציפיות שלנו…..”

בידנו לברוא את עצמנו, עלינו להסכים לקחת אחריות על עצמינו ולהתחיל בתהליך.

הדברים המחשיכים את הלב | ט. ק. וו. דסיקשר מתוך הספר לב היוגה (The Heart of Yoga) ט. ק. וו. דסיקשר

"…אחת הסיבות העיקריות לכך שהרבה אנשים מתחילים לתרגל יוגה היא כדי לשנות משהו בעצמם: להיות מסוגלים לחשוב בבהירות רבה יותר, להרגיש טוב יותר או לפעול היום טוב יותר מאתמול בכל תחומי החיים…" פרק מתוך הספר "לב היוגה" שיצא החודש בתרגום לעיברית.

יש הגדרות רבות ליוגה, וכבר הזכרתי קודם כמה מהן:

- יוגה היא תנועה מנקודה אחת לאחרת, גבוהה יותר

- יוגה היא מיזוג, איחוד של שני דברים

- יוגה היא פעולה של תשומת לב ממוקדת ונטולת הפרעות

להגדרות אלה של יוגה יש דבר אחד במשותף: הרעיון שמשהו משתנה. שינוי זה חייב להביא אותנו לנקודה שבה לא היינו קודם לכן. פירושו של דבר הוא שמה שהיה בלתי אפשרי נהיה אפשרי; מה שהיה בלתי מושג הוא כעת ניתן להשגה; מה שהיה בלתי נראה יכול להיראות. אחת הסיבות העיקריות לכך שהרבה אנשים מתחילים לתרגל יוגה היא כדי לשנות משהו בעצמם: להיות מסוגלים לחשוב בבהירות רבה יותר, להרגיש טוב יותר או לפעול היום טוב יותר מאתמול בכל תחומי החיים. במאמצים אלה היוגה יכולה להיות לעזר רב, והיא אינה דורשת כל תנאים מקדימים שיש למלא לפני שאנו מתחילים ללכת בדרך זו. רק משום שמקור היוגה הוא בהודו אין פירושו של דבר שאנחנו צריכים להפוך להינדים כדי לתרגלה. להפך, מהינדים אפילו לא מצופה לתרגל יוגה. יוגה אינה דורשת מערכת אמונות מסוימת, ואם כבר יש לנו מערכת כזו היוגה אינה מהווה איום עליה. כל אחד יכול להתחיל לעשות יוגה, והנקודה שבה נתחיל היא מאוד אישית ותלויה במקום שלנו בזמן הנתון.

מדוע אנחנו בכלל מתחילים במסע הזה? מכיוון שאנחנו חשים שלא תמיד אנחנו עושים את מה שעשוי להיות הדבר הטוב ביותר בשבילנו או בשביל אחרים; מכיוון שאנחנו מבחינים שהרבה פעמים איננו מזהים דברים מסביבנו ובתוכנו בצורה בהירה מספיק. ומדוע זה קורה? מכיוון שמעטה האווידיה מערפל את התפישות שלנו. אנחנו יכולים בכל רגע נתון להיות צודקים או טועים בהערכתנו את המצב, אך איננו יכולים לדעת זאת באותו רגע. אם נקודת המבט שלנו על מצב כלשהו היא מוטעית, זה אומר שקיימת אווידיה ושהפעולה הבאה שלנו תהיה מעורפלת על ידה. כך אווידיה משפיעה גם על הפעולה שלנו וגם על תוצאותיה, שעימן נצטרך להתמודד במוקדם או מאוחר. כבר דיברנו על כך שמנקודת מבט יוגית הכול אמיתי ואין כל אשליה. אפילו לאווידיה, שהיא המקור להרבה בעיות, יש ערך והיא אמיתית. כל מה שאנחנו רואים וחווים הוא מקובל. מושג זה נקרא סטוואדה. היוגה גם טוענת שכל דבר נמצא במצב של שינוי וזרימה. מחר לא נראה את הדברים באותה הדרך שראינו אותם היום. רעיון זה נקרא פרינאמוואדה.

אם נמשיך ללכת על פי החשיבה היוגית, נגלה שיש משהו שיכול לתפוש את השינוי התמידי של הדברים, מכיוון שהוא עצמו אינו נתון לשינוי. זוהי הפורושה – משהו עמוק בתוכנו שבאמת יכול לראות ולהכיר את טבעם האמיתי של כל הדברים, כולל את העובדה שהם במצב של שינוי תמידי. אך גם הפורושה עצמה עטופה באותו מעטה של אווידיה המכסה את התודעה.

כבר תיארתי קודם את ארבע הדרכים בהן האווידיה מתבטאת ונחווית; דרך אחת היא אסמיטה, האגו: "אני צודק"; "אני עצוב"; "אני מורה ליוגה". אלו הן הצהרות של אסמיטה. אנו מזדהים לגמרי עם משהו שיש אפשרות שישתנה, ולא יהיה שייך לנו יותר מחר. צורה אחרת של אווידיה היא ראגה, הרצון או התשוקה שיהיה לנו משהו, בין אם אנו צריכים אותו ובין אם לא. צורה שלישית היא דוושה, שמתבטאת בדחייה של דברים וברגשות של שנאה. לבסוף ישנה אבהיניוושה, פחד: בעקבות פחדנו מהמוות אנו נאחזים בחיים בכל כוחנו. אלו הן ארבע הצורות האפשריות שבהן מתבטאת האווידיה.

המטרה העיקרית בתרגול היוגה היא להפחית את האווידיה, כך שבהדרגה תוכל ההבנה לעלות אל פני השטח. אבל כיצד אנחנו יכולים לדעת האם ראינו והבנו דברים בצורה בהירה? כאשר אנו רואים את האמת, כאשר אנחנו מגיעים לרמה הגבוהה יותר מההבנה היומיומית הרגילה שלנו – משהו עמוק בתוכנו הוא מאוד שקט ורגוע. אז אנו חשים שביעות רצון שאינה יכולה להיפגע משום דבר. זהו לא סוג הסיפוק שחווים כשצופים במשהו יפה, אלא הרבה יותר מזה; זהו סיפוק שנחווה עמוק בתוכנו, והוא חופשי מרגש או משיפוט. המרכז של שביעות הרצון הזו הוא הפורושה.

יוגה היא גם תנועה לכיוון נקודה כלשהי וגם ההגעה אליה. היוגה שאנחנו מתרגלים ושבה אנחנו יכולים להתקדם דרך התרגול נקראת קריה יוגה. היוגה סוטרה מגדירה את הקריה יוגה כחיבור של שלושה מרכיבים: טאפס, סוודהיאיה ואישוורפרנידהאנה. בטאפס אין הכוונה לסיגוף או להענשה, אלא למשהו שאנחנו עושים כדי לשמור על עצמנו בריאים פיזית ונפשית. זהו תהליך של ניקוי פנימי: אנו מסירים דברים שאין לנו צורך בהם. סוואדהיאיה היא תהליך שבו אנחנו מגלים בהדרגה היכן אנחנו, מי אנחנו, מה אנחנו וכן הלאה. תרגול האסאנה שלנו מתחיל בדיוק בשאלות אלה. בצעד הראשון שלנו אנחנו מתבוננים בנשימה ובגוף. אנחנו עושים זאת שוב ושוב, בתקווה שעם הזמן נפתח הבנה עמוקה יותר של עצמנו ושל מצבנו העכשווי.

בדרך זו אנחנו גם לומדים לזהות מה יהיו הצעדים הבאים שלנו. על פי היוגה סוטרה הקשר ההדוק הזה לסוודהיאיה מתקיים בכל סוג של תרגול יוגה. המובן המילולי של אישוורפרינדהאנה הוא "להתמסר בהכנעה לאל". בקריה יוגה קיימת בחירה חופשית האם לקבל את האל או לא. משמעות האישוורפרינדהאנה בהקשר של הקריה יוגה קשורה יותר לסוג מיוחד של תשומת לב לפעולה: אנחנו מייחסים חשיבות לאיכות הפעולה, ולא לפירות שיכולים לנבוע ממנה.

המהלך הרגיל של הפעולה שלנו הוא תחילה להציב מטרה, וכשהמטרה נמצאת במחשבה שלנו להתחיל לפעול לכיוון הגשמתה. עם זאת, בקלות יכול לקרות שהמטרה שלנו תשתנה או אפילו תתפוגג. לדוגמה, מישהו חושב שנחוץ לו להרוויח מיליון דולר ולשם כך הוא מבלה שנתיים־שלוש בעבודה. פתאום הוא מגלה שהמטרה הזו בעצם איננה מועילה; המטרה מאבדת את משמעותה והיא מוחלפת במטרה אחרת, די שונה וחשובה הרבה יותר. עלינו להישאר גמישים כדי שעדיין נוכל להגיב לשינויים החלים בציפיות וברעיונות הישנים שלנו. ככל שנהיה מרוחקים יותר מפירות העבודה שלנו, נוכל לעשות אותה טוב יותר. אם נתרכז יותר באיכות הצעדים שלנו לאורך הדרך מאשר במטרה עצמה, נמנע מעצמנו את האכזבה הצפויה במקרה שלא נוכל להשיג בדיוק את אותה המטרה שהצבנו לעצמנו. לתת תשומת לב גדולה יותר למקום שממנו אנחנו פועלים ופחות לצפות לתוצאות שהפעולות שלנו עשויות להביא לנו – זוהי המשמעות של אישוורפרנידהאנה בקריה יוגה.1

אווידיה משתנה על פי הצורה שבה היא מתגלית: אסמיטה, ראגה, דוושה או אבהיניוושה. לפעמים היא תתגלה כחרדה; במקרים אחרים היא תופיע כהיקשרות, דחייה, תאוות בצע וכך הלאה. ארבעת ההיבטים של אווידיה לא תמיד נוכחים ביחס שווה; אף על פי שבאופן רגיל כל הארבעה תמיד נמצאים שם, בדרך כלל היבט אחד או שניים הם דומיננטים והאחרים מסתתרים מאחורי הקלעים.

אם אנחנו מרגישים צנועים לפרק זמן כלשהו, אין פירושו של דבר שהתגברנו על נטיותינו האנוכיות. לעולם איננו יודעים מתי צורה מסוימת של האווידיה תופיע שוב, ואפילו ביתר עוצמה. זה כמו לזרוע זרעים; ברגע שהם מקבלים מים, דשן ואוויר הם מתחילים לגדול. כל זרע גדל בצורה הטובה ביותר בתנאים שונים ובזמנים שונים. כך שיכול לקרות שהתשוקה (ראגה) מניעה אותנו לעשות משהו שהגאווה שלנו – האגו (אסמיטה) – אסרה עלינו לעשותו. או שהרצון שלנו שיכירו בנו (אסמיטה) נעשה כה גדול שהוא גובר על החרדה שלנו (אבהיניוושה) מפני שאנחנו חייבים להוכיח איזה גיבורים גדולים אנחנו.

לעולם אל לנו לשבת בחיבוק ידיים ולשקוע בשביעות רצון עצמית כאשר נראה לנו שאנו משוחררים מהאווידיה. מאחר שארבע הצורות של אווידיה לא תמיד מופיעות על פני השטח, עלינו להישאר מודעים לעובדה שהכוח והעוצמה שלהן יכולים להמשיך ולהשתנות. לפעמים האווידיה בקושי מתגלית בכל אחת מצורותיה, ולפעמים היא מציפה אותנו. מכיוון שיש כל כך הרבה רמות של אווידיה עלינו להישאר דרוכים וערניים בזמן הפעולות שלנו ולהמשיך במאמצינו להפחית את השפעת האווידיה עלינו. כשאדם נהנה מנפש שלווה ומתודעה בהירה במשך כמה שנים רצופות זה בהחלט מעיד על התקדמות גדולה. אך אווידיה יכולה לפתע להכות בו שוב כמו רעידת אדמה. זו הסיבה שבגללה אנחנו מדגישים שתרגול היוגה שלנו – החתירה להבנה עמוקה יותר – צריך להמשיך עד שהאווידיה תצטמצם למינימום.

כמה ימים של תרגול יוגה והתבוננות יכולים לעזור לזמן קצר, אך התועלת לא תימשך לנצח. עלינו להניח לבנה על לבנה; זהו תהליך הדרגתי. עלינו לעסוק בתרגולים אלה בקביעות, מכיוון שלמרות שהיום הגענו רחוק יותר מאתמול, מחר אנחנו עשויים להידרדר צעד אחד לאחור. אנחנו נדרשים להיות פעילים באופן קבוע עד שהזרעים של אווידיה יישרפו ולא יוכלו לנבוט עוד. כל זמן שנמצא שם הזרע, איננו יכולים לדעת אף פעם אם הוא יצמח או לא. תרגול היוגה עוזר לכך שזרעים אלה לא ינבטו ויגדלו מחדש. אווידיה קשורה באופן הדוק לחוסר פעולה – גם לחוסר פעולה יש השלכות. לפי היוגה סוטרה מה שקובע האם לפעולות שלנו יש השפעה חיובית או שלילית היא מידת ההשפעה של האווידיה עליהן2.

היוגה סוטרה מבחינה בין שני סוגי פעולות: פעולה שמפחיתה אווידיה ומובילה להבנה אמיתית, מול פעולה שמגבירה אווידיה. אנחנו מגבירים את האווידיה באמצעות הזנתה ומפחיתים את האווידיה באמצעות הרעבתה; הפעולות שלנו מעודדות או מחלישות את התפתחות האווידיה. כל מה שאנחנו עושים ביוגה – בין אם זה תרגול אסאנות, פראניאמה או מדיטציה, בין אם התבוננות בתשומת לב, חיפוש עצמי או חקירה של שאלה כלשהי – מטרת כל אלה היא הפחתת האווידיה.

1 עניין הגישה שאנו מאמצים כלפי הפעולות שלנו הוא מרכזי להגדרה של המושג אישוופרינידהאנה המופיעה ביוגה בהשייה, הפרשנות העתיקה ביותר ליוגה סוטרה. שם כתוב: "אישוורפרינידהאנה היא מסירה של כל הפעולות לאל, ויתור על הרצון לפירות של כל הפעולות"

2 יוגה סוטרה 2.12 ואילך
מתוך הספר לב היוגה (The Heart of Yoga) ט. ק. וו. דסיקשר
תרגמו לעברית: עופר בן-גד ואפרת בת-אל
אסטרולוג הוצאה לאור