האם תרופות פסיכיאטריות הן המוצא היחיד לדיכאון?

כשהמדע והרוח נפגשים – מה  עוד אפשר לעשות נגד דכאון?

יותר ויותר אנשים בעולם המערבי מסתייעים היום בתרופות לשינה, נגד חרדה, דכאון, מתח. מחקרים שבוצעו בביה”ס לרפואה באוניברסיטת מסצ’וסטץ   בארה”ב מלמדים שתרגול קבוע יומי של מדיטציה מסייע להפחתת כל אלו,  ולהעלאת איכות החיים בצורה משמעותית. כך הוקמה יחידה מיוחדת, מרכז להפחתת לחצים השייך  לפקולטה לרפואה בראשותו של ג’ון קבט זין (ניתן לעין בערך ג’ון קבט זין בויקופדיה) מבתי החולים במסצ’וסטץ מופנים אנשים עם מגוון של מחלות,  מחלות לב, מחלות ריאה, סרטן למינהו, לחץ נפשי גבוה, כאבי ראש, סוגים שונים של כאבי גוף כרוניים, הפרעות שינה, אכילה, התקפי חרדה ועוד, אשר המשותף בהם הוא הרמת הידיים של המערכת לנוכח המצב של החולה, לאחר טיפול ממושך. עם השנים התרחב המרכז לתוכנית עולמית עוסקת בהנחית אנשים להתמודד עם מצבי מתח וחרדה, הדרך נקראת MBSR (Mindfulness-based Stress Reduction).

המשותף לאנשים המופנים למרכז הם סיפורי חיים מורכבים, בעברם, ביחסים שלהם, ותפיסתם לגבי המתרחש בחייהם. לעיתים מזומנות אלו אנשים אחוזי רגשי אשמה, כעס, וחסרי בטחון עצמי.  רבים מהם מגיעים לאחר שנים של טיפולים ברפואה קונבנציונאלית ללא כל שיפור במצבם. הם מגיעים במצב של ייאוש וחוסר אונים.
לא תמיד יש השפעה על הסימפטומים (סרטן, נכות וכד’) אך לאורך שנים של ניסיון בעבודה עם אנשים שונים ניתן לומר בודאות כי יש השפעה משמעותית על התפיסה שלהם את עצמם ואת העולם סביבם  ומכאן על איכות חייהם.

מדיטציה הינה דרך המלמדת אותנו להיות קשובים לרגע ההווה, זהו כלי נגיש לכל אחד ואחת מאיתנו, כלי שהוכיח את עצמו לאורך אלפי שנים כבר בתרבויות קדומות, במזרח ובמערב, כולל ביהדות. רבי נחמן, האר”י הקדוש, הבעל שם טוב, הרבי מלובביץ’ ועוד , מתארים חוויות של התייחדות שקטה, עם תשומת לב קשובה כדרך להגיע לאמת הפנימית. הרב אריה קפלן אף טווה את המושג מדיטציה יהודית, כדי לתת מענה לנוהרים אחר תרבויות המזרח מבלי להתייחס לתרבותם הם.

טיפוח תשומת לב קשובה, לא שיפוטית, מסייע לנו להגיע למחוזות עמוקים של שלווה. תשומת לב כזו אינה מחשבה על אודות משהו: היא מפגישה את הקשב של המתבונן עם תכני התודעה מבלי לחשוב עליהם, מבלי להשוות אותם, או מבלי להעריך או לשפוט את התופעות השונות שעולות בזמן התרגול בכל דרך אחרת. זוהי התבוננות נטורליסטית, או צפייה משתתפת, במסגרתה האובייקטים בהם מתבוננים הם תופעות שעולות בתודעה באופן טבעי בזמן של עירות.

ד”ר אלכסנדר בן אבן, נוירוכירורג בכיר ומנוסה, שהיה בתרדמת עקב דלקת קרום המוח למשך שבוע ימים, מתאר חווית סף מוות רוחנית עמוקה, חוויה של אחדות, אהבה ללא תנאי, הסתייעות בכוחות ודמויות מהיקום ומחוצה לו. למרבה ההפתעה של כל הרופאים המטפלים בו , אשר ויתרו על האפשרות שיחזור לחיים עקב הנזק המוחי שהניחו שהתרחש, חזר ד”ר אלכסנדר לתפקוד מלא והפך מאיש מדע ספקני, לרופא ואיש רוח המאמין באופן מלא בחוויות מיסטיות, לאחר שחקר אותן לעומק. ד”ר אלכסנדר בן אבן ממליץ לכל מי שרוצה להתחבר אל הפוטנציאל הגבוה, אל הממדים הגבוהים של התודעה  שלו לתרגל מדיטציה (ההוכחה לגן עדן, ידיעות ספרים 2013).

 למדיטציה דרכים רבות ומגוונות, וברוח הביטוי “כל הדרכים מובילות לרומא” הרי שכל אחד/אחת יכול/ה לבחור בדרך המתאימה לה/לו, המשותף בכל הדרכים היא ההכוונה לנוכחות מלאה ברגע ההווה, התפיסה כי החיים הם אוסף של דקות, כל דקה היא בעלת חשיבות מלאה, בלי קשר לחוויה שהיא מביאה איתה כאב, שמחה , פחד, אהבה.  נוכחות ברגע ההווה יוצרת חוויה שלווה ומלאה, ומעלה לאין שעור את איכות החיים. חלק מתרגולי המדיטציה קשורים לדתות שונות, וחלקם הן תרגולים ללא הקשר רוחני או דתי, בכל בדרכים המתרגלים המתמידים יוצאים נשכרים.

שם השם הנשגב ביותר, בתפיסה היהודית, ואשר אנו אסורים להגותו מורכב מהנכחת שלושת הזמנים עבר הווה עתיד, לכדי הוויה אחת. ואכן כאשר אנו נמצאים במלואינו ברגע ההווה, נראה כי אנו נמצאים בנוכחות שהיא מעבר לזמן ומקום, שהיא מרוממת ושונה לגמרי מחיי היום יום. במקום זה אנו חווים את עצמנו ואת העולם כאחד, שלווה וקבלה ממלאת אותנו.

אז אם זה כל כך טוב, למה לא לנסות? על מנת להרגיש מעט מהחוויה היחודית הזו של הוויה מלאה צריך להתמיד לפחות לאורך תקופה מסוימת, שווה לנסות, אנו משקיעים רבות באוכל, בקניות, בטלוויזיה, בעיתונים, ועוד… אולי הגיע זמן  להשקיע גם ברוח, בנשמה שלנו.

כתבה מאיה קרני, מנהלת מקום לרוח במבשרת

נוכחות ברגע ההווה – לשם מה? מאת מאיה קרני

נוכחות בהווה מאיה תמונה

התורות הרוחניות, ממזרח ומערב, מכוונות אותנו אל נוכחות ברגע ההווה כדי לחוש שלווה, כדי לחוש אחד עם העולם, כדי להגיע לתודעה משוחררת וחופשיה.  נוכחות ברגע ההווה מחברת אותנו אל רעננותו של כל רגע ורגע. כיצד להיות בנוכחות? תרגול מדיטציה, מסייע לנו להתאמן להיות בנוכחות מלאה ברגע ההווה,  בגוף, בנפש, בתודעה, וברוח, אולם מסתבר כי לתרגול מדיטציה יש השפעות רבות נוספות, על בריאות, על התנהגות ועל המוח.

פרופ’ ריצ’רד דייוויסון, נוירופסיכולוג, מאוניברסיטת וויסקונסין ומתרגל מדיטציה מזה שנים , בקש לחקור את ההשפעה של מדיטציה על המוח. במחקרו הראה כי ניתן לפתח תכונות אנושיות חיוביות דרך תרגול מדיטטיבי. הוא מצא הבדלים בין סוגי תרגול מדיטטיבי שונים, ונראה שיש להן השלכות ניורולוגיות והתנהגותיות שונות, וכן השלכות חשובות לבריאות פיזית אצל מתרגלים מנוסים ומתחילים. במחקרו בדק דווידסון מתרגלים וותיקים מזרם הבודהיזם הטיבטי ומצא כי אזורים שונים במוח, השתנו בגודלם כתוצאה מהתרגול הקבוע. אזור הדחפים האלימים במח קטן, אזור החמלה גדל. פרופ’ דוידסון בדק גם השפעה קצרת טווח, על סטודנטים, ומצא כי סטודנטים שתרגלו במשך שבועיים מדיטציה של חמלה לאורך חצי שעה ביום, התמתנו בתגובותיהם בעת כעס, וגילו חמלה  כלפי אנשים בסבל. אצל סטודנטים אחרים, שתרגלו מדיטציה ימים מלאים  לאורך שלושה שבועות, היתה עליה משמעותית ברמת החיסונית של הגוף.

פרופ’ דווידסון אינו היחיד שחקר זאת, ויליאם קרומי מביא נתונים  ממחקרים שנעשו באוניברסיטאות הרווארד, ייל, ומסצ’וסטס. המחקרים מלמדים כי נמצאה עדות לכך שהמדיטציה יכולה לשנות את המבנה הפיזי של המוח. בסריקות מוח התברר כי גודלם של חלקים במוח האחראים על תשומת לב ועיבוד על חושי אצל מודטים (אנשים המתרגלים מדיטציה בקביעות) גדול משמעותית מאשר הממוצע באוכלוסיה. באחד האזורים האפורים, ההתעבות הפכה להיות מובהקת יותר במבוגרים מאשר באנשים צעירים. הממצאים הפתיעו  כי אותם קטעים של הקורטקס האנושי, או כיפת החשיבה, בדרך כלל מתדלדלים עם הגיל.
שרה לזר, מובילת המחקר ופסיכולוגית בביה”ס לרפואה בהרווארד, מאשרת כי  “גילויים אלה הם בקנה אחד עם ממצאי מחקרים אחרים, שהוכיחו כי איזור המוזיקה גדל במוחם של מוזיקאים, ואזורים מוטוריים וויזואליים במוחותיהם של להטוטנים. במילים אחרות, מבנה המוח של מבוגר יכול להשתנות בתגובה לתרגול קבוע.”  לזר, החלה לתרגל מדיטציה לפני כ10 שנים וכעת מתרגלת  כשלוש פעמים בשבוע. בהתחלה היא לא הייתה בטוחה שזה יעבוד. אבל “אני בהחלט חוויתי שינויים לטובה” היא אומרת. “זה מפחית מתח ומגדיל את בהירות המחשבה שלי ואת הסובלנות בהתמודדות עם מצבים קשים”. “קטנים ככל שיהיו, הבדלים אלה הולכים להוביל להרבה יותר מחקרים, כדי לדעת מה בדיוק קורה ואיך נשתמש במדיטציה בצורה טובה, על מנת לשפר את בריאותנו ואיכות חיינו, ואפילו להאט את תהליך ההזדקנות“.

פרופ’ דוידסון מנבא  כי בשנת 2050  : יהיו תרגולי מוח בדיוק כמו שהיום יש תרגולי הגוף, רופאים יכוונו את הלקוחות לחשיבה אחרת, והבנת השפעת החשיבה על הבריאות, בבתי הספר ומכללות למורים ילמדו תרגולים להעצמת הסליחה והחמלה, ואנשים יהיו עם אחריות אישית וסביבתית רחבות יותר.

כיצד נתרגל נוכחות ברגע ההווה? חווים את התחושות בכאן ועכשיו ולא חושבים עליהן, או מעוררים רגש כלפיהן. לדוגמה: אם שומעים לפתע רעש, פשוט מקשיבים לו במקום להתחיל לחשוב עליו. אם יש כאב, פשוט מבחינים בתחושות הפיזיות, ולא נסחפים אחריו. ואם שום דבר לא שם, ממקדים את תשומת הלב בנשימה. הגירויים והתחושות הם כמו ענן החולף בשמי התודעה, הם עוברים ואם אנו לא נאחזים בהם הם חולפים ללא הטבעה של רגש או מחשבה. למשל כאשר צריכים לסיים מטלה, המוח מייצר לחץ ודאגה של “מה יקרה אם” זה תהליך שגוזל המון אנרגיה מהמיקוד במטלה עצמה, אם במקום לפתח דאגה אהיה במטלה ואבצע אותה, אוכל לעמוד בלוח הזמנים ואיכות הביצוע תשתפר. מודטים וותיקים מפתחים יכולת שלא לחשוב או לפתח דברים שעולים בתודעתם.

ולסיכום ציטוט מדבריו של הנרי דויד תורו “כפי שצעד אחד אינו יוצר שביל על האדמה, כך מחשבה אחת אינה יוצרת חותם בראש. כדי ליצור הטבעה משמעותית עלינו ללכת עוד ועוד. כדי ליצור דרך מנטלית משמעותית עלינו לחזור שוב ושוב על המחשבות אשר אנו רוצים שיתוו את חיינו”. כדי שנבחין בשינוי עלינו להתמיד, עד שיטבע חותם בדרכנו.

מדיטציה זה לא מה שאתם חושבים!

מאת: ג’ון קאבאת זין

תרגום מאנגלית: דורית שיפין

מוטב להתחיל בכך שנבהיר כמה אי הבנות לגבי מדיטציה.

בתחילה נאמר שמדיטציה אינה טכניקה אלא דרך של הוויה . אומר זאת שנית: :מדיטציה היא דרך של הוויה ולא טכניקה.

.זאת לא אומרת שאין שיטות וטכניקות הקשורות למדיטציה. הן קיימות- ולמעשה יש מאות מהן. אולם ללא הבנה לכך שכל הטכניקות מנחות אותנו אל התודעה שלנו וחווית רגע ההוה, נוכל לאבד את עצמינו, בטכניקות ובמאמצים להשתמש בהן כדי להגיע למקום אחר ולחוות חוויה מיוחדת כשאנו רואים אותה כמטרה שלנו. גישה כזו יכולה למנוע את ההבנה שלנו על העושר של המדיטציה, לכן עוזר תמיד לזכור, שמדיטציה היא דרך להיות , או אם אפשר לאמר, דרך לראות לדעת ואפילו דרך של אהבה

שנית, מדיטציה היא לא דרך אחרת לאמר: הרפיה. ייתכן שאני צריך לאמר זאת שוב:

מדיטציה אינה מלה אחרת ל-הרפיה.

זאת לא אומרת שמדיטציה אינה מלווה במצבים עמוקים של הרפיה והרגשה טובה. כמובן שזה קיים או יכול לקרות לפעמים.אולם מדיטצית תשומת לב חובקת את כל סוגי מצבי התודעה במודעות ומבלי להעדיף מצב תודעה אחד על פני השני. כאב או יאוש, שעמום או אי שקט,תסכול, חרדה או מתח, הם מושאים בעלי ערך להתבוננות, במידה והם עולים ברגע הזה. כל אחד הוא הזדמנות טובה ללמידה ותובנה -ופוטנציאל לשיחרור ולא סימן לכך שהמדיטציה שלנו לא מוצלחתרק בגלל שאנו לא מרגישים רגועים או חווים שלווה ונעם.

אנו יכולים לאמר שמדיטציה היא דרך של הוויה, הנכונה לנסיבות בהן אנו מוצאים את עצמינו בכל רגע ורגע. אם אנו נתפסים לעיסוקי התודעה שלנו, לא נוכל להיות נוכחים בצורה נכונה ואלי לא נוכל להיות נוכחים כלל. אנו מכניסים אגנדה מכל סוג שהוא לכל דבר שנאמר או נעשה או נחשב גם אם לא נהיה מודעים לכך.

בזמן המדיטציה ענינים שונים יעסיקו את התודעה שלנו. רבים מהם כאוטיים,מטרידים, מכאיבים ומבלבלים. זהו טבע התודעה שלנו והחיים שלנו לעיתים, אולם אנו לא חייבים להסתבך בדברים אלו ולערפל את התפיסה שלנו לכל מה שקורה וכל מה שצריך את תשומת לבנו. זוהי אי ההצמדות -ולכן התפיסה הבהירה והרצון לפעול בהתאם בנסיבות הקיימות ,הם אלו שבונים את הדרך אותה אנו מכנים-מדיטציה.

יש כאלו שמחזיקים ברעיון שמדיטציה היא מעין מניפולציה פנימית, שהתוצאה שלה היא תודעה ריקה ממחשבות ללא דאגות. שאתם נופליםלתוך מצב מדיטטיבי שהוא תמיד מצב של הרפיה עמוקה, שלוה ותובנה, התפישה הזו היא הטעיה רצינית. מדיטציה יכולה להיות מלאה במחשבות, דאגות ותשוקות וכל מצב מנטלי שיכול לעלות אצל בן אנוש.זה לא התוכן של החוויה שחשוב אלאהיכולת שלנו להיות מודעים לתוכן הזה, לגורמים מהם הוא נובע והדרכים בהם גורמים אלו משחררים או כובלים אותנו רגע אחרי רגע, שנה אחר שנה.

בעוד שאין שום ספק, שמדיטציה יכולה להוביל להרפיה עמוקה, שלוה,תובנה,חכמה וחמלה, היא אף פעם לא תהיה מה שאנו חושבים, ומה שאנו חושבים לעצמנו זה אף פעם לא הסיפור השלם. זו אחת הסיבות לענין והמשיכה של המדיטציה.גם מתרגלים קבועים,שוכחים שהענין הוא לא לנסות להגיע למקום מיוחד, ומקווים או מתאמצים למען תוצאה מסוימת. גם שאנו כבר יודעים, זה יכול להופיע ועלינו להזכיר לעצמנו, לשחרר רעיונות ותשוקות מעין אלו, להתיחס אליהן כמו כל מחשבה אחרת שעולה בתודעה, לזכור לא להאחז בדבר ולהבין שאלו בדותות של מה שאנו מכנים התודעה המשתוקקת.

מדיטציה אינה נסיון להגיע למקום אחר אלא נסיון להרשות לעצמנו להיות בדיוק היכן שאנו נמצאים כפי שאנו, וגם לעולם להיות כפי שהוא ברגע זה. זה ודאי לא קל מפני שתמיד יש משהו שנמצא ובצדק שאינו בסדר, אם אנו נשארים בתוך החשיבה שלנו. לכן יש בדרך כלל התנגדות גדולה מצד התודעה והגוף להשלים עם הדברים בדיוק כפי שהם אפילו לרגע אחד. ההתנגדות הזו למה שיש יכולה להיות עיקשת במיוחד אם אנו מודטים מתוך תקווה שעל ידי כך אנחנו יכולים לגרום לדברים להשתנות,לשפר את חיינו ואת מצב העולם. זאת לא אומרת שהשאיפה לגרום לשינוי חיובי, לשפר את חיינו ואת העולם-אינם במקומם. אלו כולן אפשרויות אמיתיות כי רק על ידי מדיטציה בישיבה שקטה, תוכלו לשנות את עצמכם ואת העולם. למעשה רק על ידי הישיבה והנוכחות השקטה כבר עשינו זאת.

הפרדוקס הוא שתוכלו לשנות את עצמכם או את העולם אם תצאו מעצמכם לרגע ובהתמסרות וביטחון תאפשרו לדברים להיות כפי שהם מבלי לנשות להשיג משהו במיוחד לא יעדים שהם תוצרים של החשיבה שלנו.

אלברט אנשטיין ניסח זאת באמרו:”הבעיות שקיימות בעולם -היום לא ניתנות לפתרון על ידי אותה רמת חשיבה שיצרה אותם“. יישום האימרה הזו: אנו צריכים לפתח ולעדן את התודעה שלנו והיכולות שלה כדי להבין לדעת וללכת מעבר להרגלים ולחוסר המודעות שיצרנו.

איך נוכל לעשות זאת? בדיוק על ידי יציאה לרגע מההרגל שלנו, לצאת מחוץ לזרם המחשבה, לשבת על גדת הנהר ולנוח לזמן מה- עם הדברים כפי שהם. הכוונה היא להיות עם עם מה שיש - רגע אחד ולבטוח במה שהכי טוב והכי עמוק בתוכך גם אם זה לא נראה הגיוני לתודעה החושבת.

תשומת לב וקשב מודע להתנסות העירומהשל הרגע הזה יוצרת סביבה ,המזמינה ומזינה את אותן איכויות שקווית לטפח. כל האיכויות הללו כולן נובעות ממודעות- וזו אכן המודעות שמתפתחת כאשר אנו מפסיקים לנסות להגיע לאנשהוא או לטפח הרגשה מיוחדת ומאפשרים לעצמנו פשוט להיות היכן שאנחנו,ועם מה שאנו מרגישים כאן ועכשיו. לכן -מנקודת מבט של מודעות, כל מצב תודעה הוא מצב מדיטטיבי. כעס,פחד,אימה,עצב,התנגדות,חוסר-סובלנות,התלהבות,עונג,בילבול,גועל,בוז,קנאה,גאוה,חימה,תשוקה, אפילו דיכאון, שעמום וספק. למעשה כל המצבים הגופניים והנפשיים הם הזדמנויות להכיר את עצמנו טוב יותר, אם נוכל לעצור,להתבונן ולהקשיב. במילים אחרות, אם נוכל להיות קשובים ונוכחים באופן אינטימי עם מה שמופיע, במודעות בכל רגע ורגע. הדבר המדהים והכה מנוגד לאינטואיציה הוא, שדבר לא צריך לקרות, אנו יכולים להפסיק לנסות לגרום למשהו מיוחד לקרות. בעצם הויתור על הרצון למשהו מיוחד שיקרה, אולי נוכל להבחין שמשהו מאד מיוחד -כבר מופיע ותמיד ממשיך להופיע-החיים המתעוררים ומתהווים בכל רגע -כמו המודעות עצמה.